פסק-דין בתיק ברע 1183/07

1.         עסקינן בשתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' ס.נ. השופט בן חמו) מיום 22.7.07 בתמ"ש 2860/07 (בש"א 1349/07), לפיה, נתקבלה בקשת המשיבים 1-4 ברע"א 1183/07 (התובעים בהליך דלמטה) למתן צו מניעה זמני האוסר ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות הבעלות בנכס הידוע כחלקה 25 בגוש 15013, מגרש המצוי במרכז העיר טבריה (להלן: " החלקה").

2.         בר"ע 1183/07 הוגשה ביום 7.10.07 על ידי מר משה אוחנה, המשיב מס' 1 בהליך דלמטה (להלן: " המבקש").

            בר"ע 1189/07 הוגשה אף היא ביום 7.10.07 על ידי חלק מן המשיבים בהליך דלמטה (יורשיו וצאצאיו של המנוח ציון בהלול ז"ל).

            לאור הזיקה בין שתי הבקשות ומאחר ושתיהן תוקפות את ההחלטה עצמה, אוחד הדיון בשתיהן בהתאם להחלטת כב' הנשיא בן דוד מיום 18.10.07.

תמצית העובדות וטענות הצדדים בבית משפט קמא

3.         המשיבים 1-4 (עו"ד רחל אוחנה, שלמה אוחנה, נסלי אוחנה ושרית אוחנה) הינם ילדיו של המנוח שמואל (בן שלמה) אוחנה ז"ל (להלן: " שמואל ז"ל") ועפ"י הנטען הם יורשיו עפ"י דין. שמואל ז"ל היה אחיהם של המבקש ושל המשיבים הפורמליים 5 ו- 6 (יחיעם ודוד אוחנה). החלקה נשוא המחלוקת רשומה בטאבו בבעלותם המשותפת ובשיעורים שונים של המבקש (25%), יחיעם אוחנה (12.5%), דוד אוחנה (12.5%) ומשיבים 7-18, יורשיו של המנוח ציון בהלול (50%).

המשיבים 1-4 טוענים, כי הינם הבעלים של 12.5% מכלל הזכויות בחלקה; לטענתם, מחצית החלק הרשום עם שם המבקש, שייך להם בהיותם יורשיו של אביהם המנוח - שמואל ז"ל.

            לטענת המשיבים 1-4, סבם ז"ל (אביהם של שמואל ז"ל, המבקש, יחיעם ודוד) רכש את הזכויות בחלקה כדי לתיתן במתנה לארבעת ילדיו בחלקים שווים. עוד טענו, כי במשך שנים רבות ועד ליום מותו, שרר בין שמואל ז"ל ובין אשתו סכסוך קשה שנמשך על פני עשרות שנים, ועל מנת להימנע ממצב שאשתו של שמואל ז"ל תשים את ידה על רכושו, הוחלט אז, בהסכמת המעורבים, כי המבקש יירשם כבעלים גם של החלק שלו וגם של החלק של אחיו שמואל ז"ל ובבוא העת, יעביר המבקש את חלקו של שמואל ז"ל, שניתן לו כפיקדון, לאחיו או ליורשיו.

4.         המבקש ויתר המשיבים התנגדו למתן הצו; הם טענו, כי המשיבים 1-4 לא עמדו בתנאים לקבלת צו מניעה זמני, לא הוכיחו זכות לכאורה, לא תמכו את טענותיהם בראיות כלשהן והשתהו בהגשת בקשתם. בנוסף, טענו, כי חלה התיישנות וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש והוסיפו וטענו לחוסר תום לב מצדם של המשיבים 1-4.

5.         בהחלטתה של כב' השופטת רבס, בבית משפט קמא, מיום 14.3.07, היא נעתרה לבקשת המשיבים 1-4 לסעד ארעי במעמד צד אחד וקבעה את הבקשה לדיון במעמד הצדדים.

            הדיון במעמד הצדדים, לרבות חקירת חלק מן המצהירים, התקיים בפני כב' השופט בן חמו ביום 24.6.07. בהחלטתו מיום 22.7.07, ההחלטה נשוא בקשות דנן, השאיר כב' השופט בן חמו את צו המניעה הארעי, שניתן במעמד צד אחד, על כנו, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית (להלן: " ההחלטה").

הטענות בבר"ע 1183/07

6.         לטענת המבקש, טעה בית משפט קמא עת לא בחן כראוי את התנאים המצטברים למתן סעד זמני כגון דא, עת התעלם בהחלטתו מטענות כבדות משקל שהעלה המבקש, ועת נתן משקל ולו לכאורה לעדויות המשיבה 1 והמשיבים 5 ו- 6 שהובאו בפניו.

            עוד טוען המבקש, כי טעה בית משפט קמא עת קבע, כי עד לפטירתו של שמואל ז"ל לא החל מרוץ ההתיישנות ועת קבע, כי לכאורה דבריו של המבקש במסגרת עדותו בבית משפט השלום בטבריה במסגרת ת.א. 362/94 מהווים הודאת בעל דין; בנוסף טעה בית משפט קמא עת הורה על צירופם של המשיבים 1-4 כצדדים לתביעה לפירוק השיתוף בחלקה המתנהלת בבית משפט השלום בטבריה.

7.         המשיבים 1-4 הגישו תשובה לבקשה ומשיבים 5 ו- 6 הצטרפו לתשובתם. המשיבים 1-4ביקשו לדחות את הבקשה לרשות ערעור ולהותיר את צו המניעה הזמני על כנו. המשיבים 1-4 הדגישו את הצורך בהקפאת המצב הקיים ובמניעת הפיכת ההליך דלמטה להליך סרק, כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, וביקשו לדחות את טענות המבקש באשר לשיהוי, להעדר ניקיון כפיים ולהתיישנות.

הטענות בבר"ע 1189/07

8.         המבקשים בבר"ע 118/07 הינם יורשיו וצאצאיו של המנוח ציון בהלול ז"ל. לטענתם, טעה בית משפט קמא עת התייחס לזכותם של משיבים 1-4 כאל זכות קניינית ולא ערך איזון בין האינטרסים של הצדדים, כאשר תרופתם הסופית והישימה של משיבים 1-4 הינו סעד כספי בלבד, אשר יתקבל מכספי התמורה של מכירת החלקה במסגרת התביעה לפירוק השיתוף, כך שאין צידוק למתן צו מניעה זמני שימנע את מכירת החלקה.

דיון

9.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשות והתשובות השונות, החלטתי לדון בהן כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

10.        ברע"א 9123/07 יניב מעייני נ' עכו ביי בע"מ חזר בית המשפט העליון וקבע, שהלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים.

            כמו כן, ברע"א 10873/07 פאיז חבשי נ' ח'אלד חבשי ואח' [החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 17.2.08] שב בית המשפט העליון וקבע, כי מעורבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לגבי מתן סעד זמני תיעשה במשורה.

            סבורני, כי המקרה דנן אינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא בדבר מתן צו המניעה הזמני; יחד עם זאת, טעות נפלה בהחלטתו של בית משפט קמא באשר להיקפו של צו המניעה הזמני, שכן משיבים 1-4 עצמם טוענים אך למחצית הזכויות הרשומות על שמו של המבקש בחלקה (12.5% מתוך 25%), וטוב עשה בא כוחם משהסכים בישיבה מיום 26.12.07 לצמצום היקפו של צו המניעה הזמני בהתאם.