פסק-דין בתיק ברע 1178/05

1.         המדובר בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ע. עילבוני) בת.א. 10928/97 (בשא 2733/05), בה נדחתה בקשת המבקשת לדחות את התביעה נגדה על הסף, בשל מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא ו/או השתק עילה.

2.         על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), הנני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה.

3.         הצדדים הביעו את הסכמתם כי בית המשפט יתן פסק דין על פי טיעוני הצדדים בכתב.

4.         רקע:

            א.          המשיבה מס' 1 ילידת 1987, נפגעה בתאונת דרכים ביום 30/05/91, בהיותה בת 4 שנים (להלן: "המשיבה"). לאחר כחודשיים ימים, הגישה המשיבה, באמצעות אביה, בגין אירוע זה, תביעה לבית משפט השלום בטבריה בת.א. 789/91, אשר נדונה בפני כב' סגן הנשיא (כתוארו דאז) השופט ניסים ממן. התביעה הוגשה נגד המשיב 2, עלי מוחמד פוקרא, דודה של המשיבה (להלן: "הדוד"), בהיותו הנהג הקבוע של הטרקטור אשר פגע במשיבה, וכן נגד המבקשת  בשל היותה המבטחת של הטרקטור.

            ב.          בכתב התביעה טענה המשיבה, כי במועד הנ"ל, הדרדר הטרקטור במדרון, ופגע בה. כתוצאה מהתאונה, נחבלה המשיבה ברוב חלקי גופה, הובהלה לבית חולים פוריה, שם אושפזה ונותחה.

            ג.           לאחר שבית משפט השלום ניתח את הראיות, ועל אף שהעלה השערות רבות לאופן התרחשות התאונה, הגיע בסופו של דבר למסקנה כי המשיבה לא עמדה בחובת ההוכחה בכל הנוגע לנסיבות התאונה, עם זאת, קבע כי המשיבה הוכיחה דבר אחד בלבד והוא, שנגרמה לה תאונת דרכים, קרי: טרקטור דרס אותה. נסיבות התאונה נותרו לוטות בערפל. בית משפט השלום הוסיף, כי נוכח השקרים של עדי התביעה, לרבות הדוד, אין מנוס מהמסקנה כי התאונה נגרמה לא בשל הדרדרות הטרקטור מעצמו, אלא בשל היותו נהוג על ידי נהג אחר שאינו הדוד, כאשר זהותו של נהג זה לא הוכחה.

            המסקנה הסופית אליה הגיע בית משפט השלום הייתה, כי מאחר ולא הוכח שהדוד הוא זה אשר נהג בטרקטור בעת התאונה, דחה את התביעה וחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח כולל מע"מ.

            ד.          המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית משפט זה (ע"א 311/97). בית משפט זה בפסק דינו קבע, כי אין כל מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום, לפיה התאונה לא אירעה כאשר הטרקטור הדרדר (כפי שנטען בתובענה), אלא שהטרקטור היה נהוג בידי נהג שאינו הדוד. לאור זאת, דחה בית משפט המחוזי את הערעור תוך הוספת הערה, כי דחיית התובענה אינה חוסמת את הדרך בפני המשיבה להגיש תובענה נגד "קרנית" ולזכות בפיצוי בגין נזקיה, אולם אין מקום לחייב את הדוד והמבקשת בפיצוי זה, הואיל וכאמור הדוד לא נהג בטרקטור בעת האירוע, וספק אם המבקשת חבה חובת פיצוי כלשהי כלפי המשיבה בהעדר ראיה כי מי שנהג בטרקטור היה בעל רשיון נהיגה תקף.

            ה.          על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בטבריה, תביעה חדשה בת.א. 10928/97, בה צורפה המשיבה מס' 4 כנתבעת (להלן: "קרנית"). קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד עומר מוחמד פוקרא אבי המשיבה ונגד המשיב מס' 3,  סב המשיבה, בהיותם הבעלים של הטרקטור, ואלו הגישו הודעת צד ד' נגד הדוד ונגד המבקשת, אשר היו נתבעים בתביעה המקורית אשר נדונה בפני כב' השופט ממן.

            ו.           לאחר שבית משפט השלום בתביעה החדשה שמע ראיות ובחן את עובדות האירוע, קבע תחילה בפסק דין כי על פי המוסכם בין הצדדים, הממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי כב' השופט ממן בת.א. 789/91 אינם מהווים מעשה בית דין כלפי קרנית, מאחר ולא הייתה צד להליך. לגופו של עניין, קבע כי המשיבה נדרסה ע"י טרקטור אשר הדרדר בעקבות משחק ילדים. הוסיף כי, מטרת הילדים הייתה לשחק בטרקטור ותו לא, הם לא הניעו אותו ולא עשו בו שום פעולה תחבורתית, לכן משחק הילדים בטרקטור אינו מגשים את המטרה התחבורתית של השימוש בטרקטור, לא מבחינה סובייקטיבית ולא מבחינה אובייקטיבית. עוד קבע, כי אופן ונסיבות המשחק אינו בגדר "שימוש" בטרקטור, ואין כל קשר בין השימוש בטרקטור למטרות תחבורה לבין המשחק בו, לאור זאת הגיע בית משפט השלום למסקנה כי האירוע אינו יכול להיחשב כתאונת דרכים, ובסופו של דבר, דחה בית משפט השלום את התביעה נגד קרנית.

            ז.           המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין בתביעה החדשה לבית משפט זה (ע"א 2235/02). בית המשפט המחוזי בפסק דינו קבע, כי כל היסודות הכלולים בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" מתקיימים. באשר ליסוד "למטרת תחבורה" הקבוע בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, קבע בית המשפט המחוזי, כי ככל שמדובר בהידרדרות של רכב, שמעצם טבעה אינה פעולה רצונית או יזומה, אין לייחס חשיבות מכרעת למטרתו הסובייקטיבית של המשתמש - שלעיתים אינה קיימת בנסיבות אלה - . בית המשפט קבע, כי כאשר השימוש כרוך מטבעו בסיכון תעבורתי, משפט הבכורה יינתן לאופיה האובייקטיבי של הפעולה. בית המשפט ביסס את דבריו אלו בין היתר על פסק דין של כב' השופט מצא בדנ"א 1963/00 הפניקס נ. אורן כהן ואח', תק-על 2000 (2) 276. ברוח זו קבע בית המשפט כי עצם הידרדרותו של הטרקטור ותנועתו על הקרקע, על משקלו ומימדיו, מומש כלפי המשיבה באופן מלא, ובמלוא העוצמה הסיכון התעבורתי הטמון בכלי זה. העובדה שהילדים גרמו לתנועתו של הטרקטור על ידי סילוק האבנים, אינה מעלה ואינה מורידה לצורך העניין. על פי מסקנה זו, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה נפגעה באירוע המהווה תאונת דרכים. לאור זאת, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום, והחזיר את התיק אליו על מנת שיברר את שאלת חבותה של קרנית כלפי המשיבה, ולמקרה ככזו תקבע, הורה לבית משפט השלום לדון בשאלת נזקיה של המשיבה ובהודעת השיפוי אשר שיגרה קרנית כלפי שאר המשיבים.

ח.          לאחר מתן פסק דין זה, ועל פי החלטת בית משפט השלום בנצרת, הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן, ובו צורפה המבקשת כנתבעת נוספת.

ט.          לאחר שתוקנה התביעה, הגישה המבקשת בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף בבש"א 2735/05, וזאת בשל מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא. בבקשתה הסתמכה המבקשת על פסק דינו של כב' השופט ממן, אשר קבע כי הטרקטור לא הדרדר בזמן התאונה, אלא היה נהוג על ידי מישהו אחר שזהותו אינה ידועה, כאשר הדוד לא זה אשר נהג בטרקטור.

בית משפט השלום (כב' השופט ע. עילבוני) דן בבקשת המבקשת, ודחה את טענותיה בדבר קיום השתק פלוגתא והשתק עילה.

באשר לטענת השתק פלוגתא, קבע כב' השופט עילבוני כי הממצא אשר נקבע בפסק דינו של כב' השופט ממן אינו ממצא פוזיטיבי של הוכחה, אלא ממצא שלילי של אי הוכחה משולב עם קביעה עובדתית פוזיטיבית. הוסיף כי כב' השופט ממן אמנם קבע כי הטרקטור היה נהוג בידי אדם אחר שאינו הדוד אשר זהותו אינה ידועה, אולם קביעה זו אינה סותרת כשלעצמה את קביעתו של כב' השופט בן חמו כי הטרקטור הדרדר לאחר משחק ילדים, ועל כן דחה בית המשפט טענת השתק פלוגתא.

באשר לטענת השתק עילה, קבע כב' השופט עילבוני כי משנמצא הנהג כאשר בעלי הדין אינם אותם בעלי דין, או על פי העובדות כפי שנקבעו ע"י כב' השופט בן חמו שהילדים הם אשר גרמו להדרדרות הטרקטור, הרי לא ניתן לתבוע שוב את הדוד משום שלגביו יש השתק עילה, אבל אחרים ניתן לתבוע, והמבקשת לא תשמע בטענת מעשה בית דין משום שהיא באה בנעלי המשתמש, ואם המשתמש אינו דודה של המשיבה, הרי לא תוכל להעלות אותה טענה כשהיא מצורפת כמבטחת השימוש של אדם אחר. לאור זאת, דחה גם את טענת השתק עילה.

למסקנה הנ"ל, הוסיף כב' השופט עילבוני כי הוא ישמור על הכללים שבמעשה בית דין, ולא ירשה סטייה מהממצאים העובדתיים הפוזיטיביים אשר נקבעו בפסק דינו של כב' השופט ממן במערכת היחסים בין המבקשת למשיבה. מאידך, לא ירשה לקרנית לסטות מהעובדות אשר נקבעו על ידי כב' השופט בן חמו, אף שעובדות אלו אינן מחייבות את המבקשת, לאור זאת קבע כי אין מעשה בית דין, וצירוף המבקשת בחזרה לתיק היה נכון.

5.         על החלטת כב' השופט עילבוני הוגשה הבקשה עסקינן.