- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ברע 1176/07
|
בר"ע בית המשפט המחוזי נצרת |
1176-07
4.5.2008 |
|
בפני : הנשיא מנחם בן-דוד |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מדינת ישראל - משרד הביטחון |
: 1. שמס שמאלי 2. עלאא שמאלי 3. תג'ריד שמאלי |
| פסק-דין | |
המשיבים בבקשה שבפני, תושבי העיר עזה, הגישו ביום 31/8/2004 לבית משפט השלום בנצרת תביעת נזיקין (ת.א. 6079/04) נגד המבקשת. המשיבים הינם זוג הורים ובתם הקטינה. לטענתם הקטינה נפגעה בגופה, עת שהתה עם סבתה מחוץ לביתה, מרסיסי פצצה שנורתה על ידי כוחות צה"ל. הארוע הנטען התרחש ביום 15/2/2002. המבקשת הגישה בקשה לבית משפט קמא (בש"א 3793/05 ) למתן צו להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (להלן ייקראו "התקנות"). בית משפט קמא (כב' הש' ס. יוסף) נעתר לבקשה, לאחר שקיבל את תגובת המשיבים, והעמיד את שיעור הערובה על סך של 1,500 ש"ח. על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני כאשר המבקשת טוענת בבקשתה כנגד שיעורה הנמוך לטעמה, של הערובה שנקבעה בבית משפט קמא.
ביום 29/4/2008 ניתנה, על ידי, החלטה בעניין דומה ברע"א 1238/07 מ"י נגד עזבון המנוח אברהים מוסה סמירי ז"ל ואח', כאשר טענות הצדדים, בעניין סמירי הנ"ל ובבקשה המונחת לפני, דומות ברובן ולא מצאתי כי יש צורך ומקום לחזור בפרוטרוט על כולן. אסתפק בהפנייה להחלטה הקודמת וציון הפרטים כדלהלן: המבקשת - היא הנתבעת טוענת כי סכום הערובה שבו חויבו המשיבים קטן באופן משמעותי מסכומים שנפסקו בהליכים דומים וגם מאלה שנקבעו בבית המשפט העליון, תוך ציון ההוצאות שצפויות לה לבדיקת טענות התובעים וניהול המשפט. המשיבים מתנגדים לקבלת הבקשה וטוענים כי כל תביעה צריכה להתברר לגופה, באשר אין לחייב תובעים אוטומטית, בהפקדת ערובה, בשל היותם תושבי השטחים על כל המשתמע מכך. המשיבים סבורים כי לתביעתם יש סיכויי הצלחה מבוססים היטב, שכן הקטינה נפגעה בעודה צועדת ברחובות העיר וברי כי לא השתתפה בכל פעילות חבלנית עויינת. לטענתם, הצורך בהפקדת ערובה שמור רק למקרים בהם מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים ביותר.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה שהוגשה ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבים ההזדמנות להביע עמדתם בשאלה זו.
קביעת שיעור הערובה דורש איזון בין האינטרסים המנוגדים תוך בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל תיק ותוך מתן משקל לאמור ולקבוע בפסיקה שניתנה בעניינים דומים.
כאמור המשיבים טוענים בכתב התביעה, כי הקטינה וסבתה היו עוברות אורח תמימות שנפגעו מפצצה שנורתה ע"י כוחות צה"ל ובלשונם:
|
"ביום 15/2/2002, בעת שהזדמן לילדה להיות בלווית סבתה במקום בג'באליה, לפתע היא נפגעה בגופה מרסיסים של התפוצצות פצצה, אשר נורתה ע"י חיילי צה"ל ...לתובעים אין ידיעה ברורה אודות הסיבות שגרמו לכוחות הבטחון לשגר את הפצצה... ". (סעיף 3 לכתב התביעה). |
לעומתם טוענת המבקשת בכתב הגנתה, כי אין בידיה די פרטים על מנת לזהות בוודאות את האירוע שבו נפגעה הקטינה. לחילופין נטען, בין היתר, כי אם הקטינה אכן נפגעה מפעולת צה"ל, הרי שהפגיעה ארעה במהלכה של פעילות מלחמתית ומכאן, כך לטענת המבקשת, היא פטורה מחבות על פי הוראת סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952.
בכתב ההגנה מביאה הנתבעת גרסתה באופן הבא:
|
"... המדינה איננה מכחישה את אחריותה למעשי חייל צה"ל ו/או כוחות הבטחון ככל שאלה נעשו במסגרת מילוי תפקידם כדין...מוכחש כי התובעת נפגעה מירי כוחות צה"ל או כל גורם אחר מטעם הנתבעת. נסיבות פגיעתה של התובעת אינם ידועים לנתבעת. ...התקופה בה נטען שהתובעת נפגעה היתה תקופה של לחימה קשה באזור מגוריה של התובעת ...ככל הידוע בשלב זה וככל שהנתבעת בדקה ביום האירוע היו פעולות מלחמתיות באזור בו נפגעה התובעת, יתכן שהתובעת נפגעה מירי חמושים פלסטינאים שנורה על חיילי צה"ל. ". (סעיפים 2 ו - 3 לפרק ד' לכתב ההגנה). |
בתוך מכלול השיקולים הכולל הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בתובעים שאינם מתגוררים בישראל וגם אין להם בה רכוש ממנו ניתן יהיה להיפרע, אם יקום לכך הצורך. מאידך נתתי את המשקל הראוי לדעתי לכך שמדובר בקטינה שעל פי הטענה נפגעה בעודה צועדת ברחובות העיר כאשר לענין בירור שאלת החבות יש אכן לחקור ולדרוש באשר לפעולות שהתרחשו ביום ובשעה שהקטינה נפגעה. גם לא נעלמה מעיני הטענה ויש להניח כי נכונה היא, כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו שפיר.
לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את עניינם של הצדדים ואת הפסיקה המנחה בעניין, אני מורה בזאת על קבלת הערעור ועל ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 24/6/2007 ואני מחייב את התובעים להפקיד יחד סך של 8,000 ש"ח כערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת אם תידחה תביעתם. הסכום האמור יופקדו במזומנים או בערבות בנקאית לא יאוחר מיום 19/6/2008.
בנסיבותיו של מקרה זה אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ח (4 במאי 2008) בהעדר.
המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.
|
מנחם בן-דוד, נשיא |
001176/07ברע054 פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
