פסק-דין בתיק ברע 1159/07

ביום 15/2/2004 נפגע המבקש בתאונת דרכים ואושפז בביה"ח פוריה. ביום 17/11/2005 הוא הגיש תביעת נזיקין על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975( להלן ייקרא "החוק"). עם התביעה הגיש המבקש, כנדרש על פי החוק, בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים באים: אורטופדיה, ריאות, אורולוגיה ובתחום "המיני והפוריות ו/או הנפשי". בית המשפט קמא, מפי כב' הש' סרחאן, נעתר לבקשת המבקש, באופן חלקי, ומינה את ד"ר סמורזי'ק - מומחה למחלות ריאה ( להלן ייקרא "המומחה למחלות ריאה") , ואת ד"ר דקל - מומחה בתחום הכירורגיה האורולוגית (להלן ייקרא "האורולוג"), לתת חוות דעתם בענינו של המבקש. שני המומחים בדקו את המבקש ובעוד המומחה למחלות ריאה קבע כי למבקש לא נגרמה כל פגימה, בגין התאונה, הרי האורולוג, לאחר שסקר בהרחבה את מצבו קבע כי "...מקור הבעיה אינו פיזיולוגי אלא בתחום רפואת הנפש" (חווה"ד בעמ' 4).

ביום 18/6/2007 ובעקבות האמור בחוות דעתו של האורולוג ביקש המבקש מביהמ"ש קמא, כי יאמץ את המלצת המומחה וימנה מומחה בתחום הפסיכיאטריה. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי אין ראשית ראיה למינוי בתחום זה. ביהמ"ש קמא אימץ את טענות המשיבים ובהחלטתו מיום 9/7/2007 דחה את בקשת המבקש. על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש חוזר על טענותיו, כפי שטען בביהמ"ש קמא, ומוסיף ומרחיב בנוגע לתלונותיו במישור המדובר - תלונות שלא היה להן זכר לפני התרחשות התאונה. ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה וטוען כי התלונות, במישור זה, נולדו " בגלל התביעה ולצורכי התביעה".

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, בתיק בית המשפט קמא ולרבות בבש"א 5414/05, ובחומר הרפואי המתייחס למבקש, ולאחר בחינת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבים ההזדמנות להביע עמדתם בנושא זה. מעתה נכנה את המבקש בשם " המערער".

מסקנתי בסוגיה שהועמדה כאן לדיון הינה כי יש מקום למנות מומחה לפסיכיאטריה כבקשת המערער.

מתוך חוות דעת האורולוג והמסמכים שצורפו עולה כי סמוך לאחר התאונה החל המערער להתלונן על פצע שפשוף על איבר המין שדימם במהלך נסיונות לקיום יחסי מין. בהמשך התלונן על הפרעה בזקפה וירידה בחשק המיני והפחתה בתדירות קיום יחסי מין. המערער טען בפני המומחה כי בעת קיום יחסי מין פוקדות אותו מחשבות סביב הדימום שפקד אותו בעבר באיבר המין. על פי תוצאות הבדיקות האורגניות שנערכו למערער, לא מצא האורולוג כל פגיעה פיזיולוגית במנגנון הזיקפה אצל המערער ומבחינה זו לא נותרה אצלו כמובן נכות, אלא שהמומחה אינו שולל קיומה של בעיה אצל המערער בתחום יחסי המין ומעלה את האפשרות שקיימת אצלו בעיה בתחום רפואת הנפש. את חוות דעתו מסיים האורולוג במילים אלה:

                        "לאור זאת אני ממליץ להפנות את מר עאמר עתאמללה

            לבדיקה פסיכיאטרית כדי שניתן יהיה לאבחן במדויק

            את הבעיה ולטפל בה במידת הצורך".

משאנו משלבים את הממצא ולפיו  נפגע המערער לכאורה בתאונה באיבר המין, עם תלונותיו על ירידה מאז בתפקודו המיני, שיתכן שהינה תולדה של בעיה נפשית שנולדה עקב התאונה, ומצרפים לאמור את המלצת האורולוג, הרי הונחה התשתית הרפואית והמשפטית למינוי מומחה נוסף בתחום הנפש. לא למותר יהיה להביא כאן את דבריו של המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין, בברע"א 6626/99 - עזבון המנוח צסטה ז"ל נ' הררי (טרם פורסם) שם קבע כי גם במקרי ביניים ובמקרים שבהם קיימת עמימות מסויימת יש להעדיף מינוי מומחה בתחום המבוקש, ובלשונו:  

הערעור מתקבל, החלטת בית משפט קמא, מיום 22/2/2006, מתבטלת. על בית משפט קמא יהיה למנות עתה מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבחינת תלונותיו של המערער בתחום התפקוד המיני על רקע נפשי ועל הקשר הסיבתי בין פגיעה זו אם תימצא ותיקבע, לבין התאונה הנדונה.

בנסיבות הענין אני מורה כי הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאותיו של המומחה שיתמנה כאמור.

אני מחייב את המשיבים לשלם למערער את הוצאותיו של הליך זה אשר נקבעים לסך של 2,000 שקלים חדשים בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ח  באדר א', תשס"ח (24 בפברואר 2008) בהעדר.

001159/07ברע054 ורד+פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: