פסק-דין בתיק ברע 1144/08

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בת"א-יפו, כב' הרשם סומך אבי, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 8-06-61576-01, (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") מיום 27.1.08 לפיה אושרה מכירת הדירה הנמצאת ברח' שטנד 6 בתל-אביב והידועה כגוש 6903 חלקה 155 תת חלקה 2 (להלן: "הדירה") למשיב מס' 2.

לאחר שמיעת בעלי הדין החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור עצמו.

אין חולק כי המבקשת נטלה הלוואה מן המשיב מס' 1 (להלן "הבנק"), כי ההלוואה לא נפרעה כסדרה וכי נוצר חוב פיגורים המתבטא במאות אלפי שקלים, בעקבותיו נפתח תיק ההוצאה לפועל למימוש משכון שמספרו ברישא.

ב"כ הבנק, עו"ד קובי אשכנזי, נתמנה ככונס נכסים (להלן: " הכונס") ובמסגרת תפקידו זה התחיל בפעולות למכירת הדירה על מנת לסלק את החוב בכספי התמורה.

להליך שבפני קדמו הליכים רבים, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני ערכאת הערעור, אולם אינני רואה צורך להכביר עליהם מילים ואסתפק בסקירת ההליכים העיקריים.

חודשים לאחר מינויו של עו"ד אשכנזי ככונס נכסים עתרה המבקשת לאפשר לה לסלק את החוב על דרך מכר עצמי.

בהחלטה מיום 11.9.07 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתה, בקובעו בין היתר:

"הבקשה נדחית. חלפו למעלה מעשרה חודשים לאחר מסירת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ ותשעה חודשים לאחר מינוי כונס הנכסים, ועל כן אין לחייבת זכות למכר עצמי בשלב זה. ומשלא עמדה בארכה שניתנה לה ע"י ביהמ"ש המחוזי לפירעון החוב עד 31.8.07, אין בסיס שבדין למנוע המשך הליכי מימוש משכון על ידי כונס הנכסים."

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

הערעור שהוגש על ידה נמחק על ידי בית המשפט המחוזי מחמת אי הפקדת ערובה.

הליכי הכינוס נמשכו.

ביום 11.12.07 נערכה התמחרות במשרדו של הכונס, בה נכחו המשיב מס' 2, מר ירון ינקוביץ וכן ב"כ המבקשת עו"ד לביא.

הצעתו של המשיב 2 לרכישת הדירה תמורת סך של 295,000 דולר, בהגבלת שער שלא יפחת מ-4 ש"ח לדולר, דהיינו 1,180,000 ש"ח זכתה, המשיב 2 הוכרז כקונה ונחתם עמו הסכם מכר, שהוגש לאישור ראש ההוצאה לפועל בבקשה שהגיש הכונס ביום 12.12.07.

ביום 23.12.07 הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל את התנגדותה לאישור עסקת המכר בה עתרה לאישור "מכר עצמי" בהצעה הגבוהה, לטענתה, ב- 340,000 ש"ח מתוצאת ההתמחרות, על דרך אישור הצעת קונה מטעמה בשם גב' פרץ (להלן: " המציעה").

בהחלטה מיום 22.1.08 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת ובהחלטה נוספת מיום 27.1.08, היא הבקשה נשוא הערעור שבפני, אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת הדירה למשיב מס' 2.

הוברר לי כי בהעדר החלטה לעיכוב ביצוע, ומכל מקום, בהעדר כל מידע על החלטה שכזו, שהרי גם ב"כ המבקשת הצהיר במהלך הדיון דהיום ב"רחל בתך הקטנה" כי איננו אוחז בידו בהחלטת עיכוב ( "... זו אומנם לא החלטה, זהו פלט החלטות, אין החלטת רשם...") מומש הסכם המכר עם המשיב מס' 2. זה האחרון השלים את מלוא התמורה ושילם לכונס את סך של 1,180,000 ש"ח, אף קיבל חזקה בדירה והחל בהתאמתה לצרכיו, כולל ביצוע צו ההריסה שרבץ על הדירה מחמת פיצולה ללא היתר למספר דירות.

לב"כ המבקשת טענה מרכזית ולפיה על אף האמור לעיל, ועל אף כל ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל, יש לאפשר למבקשת למכור את הדירה במכר עצמי, שכן לטענתו התמורה המוצעת על ידי המציעה מטעמה גבוהה ב-340,000 ש"ח מן התמורה שהשתלמה על ידי המשיב מס' 2.

יצויין כי במהלך הדיון בפני העלה ב"כ המבקשת טענות החורגות מבקשת רשות הערעור וטען כי מרשתו מבקשת לאפשר לה לפדות את הדירה על דרך תשלום כל החוב, טענה שאיננה עולה בקנה אחד עם הטענה נשוא הערעור ולפיה יש לאשר את מכירת הדירה לקונה המוצעת על ידי המבקשת.

מכל מקום, הנושא המרכזי עליו נסב הערעור מתבטא בטענה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת מחמת הצורך להעשיר את קופת הכינוס ולאפשר את סילוק החוב בשלמותו, צורך הדוחק את עיקרון סופיות ההליך ואת החשש מהפגיעה באינטרס ההסתמכות של הרוכש.