פסק-דין בתיק ברע 1138/06

המשיב, תושב רמת ישי, הגיש נגד המבקשת - המועצה המקומית רמת ישי ואח', תביעה קטנה, לבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת, ע"ס 17,800 ש"ח. המשיב טען כי המבקשת התרשלה בכך שלא פעלה במהירות, לסגירת תיק הוצאה לפועל שפתחה נגדו. על מנת להבין את פשר העניין יש להרחיב קמעא בנוגע להליכים, שהתנהלו בין הצדדים; המבקשת הגישה, במספר בתי משפט, מספר תביעות שעניינן דרישה מהמשיב, לעמוד בחובותיו ולשלם לה מיסי ארנונה, מים וביוב. בחלק מהתביעות, שאוחדו, ניתן ביום 22/06/2004 פסק דין שקיבל את תביעות המבקשת במלואן. ביום 01/07/2004 נפתחו נגד המשיב ע"י המבקשת ארבעה תיקי הוצאה לפועל. המשיב הגיש ערעור, לבית משפט זה, (ע"א 1284/04), על פסק הדין וביום 11/10/2005 ניתן פסק דין המקבל את הערעור ומבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא תוך מתן הוראות לבית משפט קמא לדון מלכתחילה בתובענות.

ביום 27/10/2005, עם היוודע דבר קבלת הערעור לב"כ המשיב, פנה האחרון לב"כ המבקשת וביקש הסכמתה להגשת בקשה משותפת לסגירת תיקי ההוצאה לפועל. (להלן תיקרא הבקשה לסגירת תיקי ההוצל"פ).

ביום 30/10/2005 פנה ב"כ המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת בבקשה לסגירת תיקי ההוצאה לפועל. ביום 04/11/2005 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל המורה על סגירת התיקים. ראוי לציין כי ב"כ המבקשת לא הסכימה להגשת הבקשה לסגירת תיקי ההוצל"פ בו במועד שבו פנה אליה ב"כ המשיב מהטעם שביקשה ללמוד את פסק הדין שניתן ע"י ערכאת הערעור.

עילת התביעה של המשיב, נעוצה אם כך, בהשתהות ב"כ המבקשת (לשיטתו) במתן הסכמה לסגירת התיק ויותר מכך ניתן לומר כי המשיב סבר כי קיימת חובה על המבקשת לפעול לסגירת התיקים - מיוזמתה.

המבקשת טענה, בכתב הגנתה, כי הליכי ההוצאה לפועל שנקטה נדרשו על מנת לגבות את חובות המשיב וממילא לאחר מתן פסה"ד, בערכאת הערעור, עשה ב"כ המשיב לביטול כל הליכי ההוצאה לפועל נגד מרשו ומבוקשו ניתן לו ותיקי ההוצל"פ נסגרו.

בית המשפט קמא שמע את הצדדים בהרחבה וקבע כי ממועד קבלת הערעור קמה למבקשת החובה לפעול, מיוזמתה, לסגירת תיקי ההוצאה לפועל מכוח היותה הזוכה בהם (שם בעמ' 2 לפסה"ד). בנוגע לנזקיו של המשיב נקבע כי לא הוכח שיעור הנזק. בית המשפט קמא מצא לנכון לחייב את המבקשת בגין עוגמת הנפש, הטרדה והטרחה שנגרמו לו כתוצאה ממעשי המבקשת, בסך של 2,500 ש"ח.

על פסק הדין הנ"ל הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. המבקשת טוענת כי אכן ביקשה ללמוד את פסק הדין של ערכאת הערעור, עובר להסכמתה לסגירת תיקי ההוצאה לפועל, אך ממילא ב"כ המשיב הגיש את הבקשה והתיקים נסגרו וזאת לאחר שלושה ימים בלבד ממועד פנייתו אליה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב ביקש הוצאות, במסגרת הבקשה לסגירת התיק, אך ראש ההוצאה לפועל לא מצא לנכון לפסוק הוצאות. כמו כן נטען כי המבקשת לא התנגדה לסגירת התיקים והיתה למשיב זכות לבקש את סגירת התקיים בעצמו- כפי שאכן עשה. המבקשת סבורה כי לא היה כל מקום ובסיס לפצות את המשיב.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתיק בית המשפט לתביעות קטנות ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין אני מחליט לקבל הבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, לאחר שלמשיב ניתנה ההזדמנות להביע עמדתו בענין.

אינני רואה עין בעין עם בית המשפט קמא את עניין חובתה של המבקשת לפעול מיוזמתה, תוך ימים ספורים, לסגירת תיקי ההוצאה לפועל שפתחה נגד המשיב לאחר שניתן פסק דין לטובתה- פסק דין שבוטל בערכאת הערעור, ולאחר שהמשיב, פנה תוך זמן קצר ביותר ביוזמתו וסגר את התיקים נגדו.

אין בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן ייקרא "חוק ההוצאה לפועל") כל חובה על זוכה לפעול לסגירת תיק / הליך שפתח. בפני המשיב פתוחה היתה הדרך לפנות לבית המשפט קמא, מיד עם הינתן פסק הדין ולבקש את סגירת תיקי ההוצאה לפועל, כפי שעשה כחלוף 3 יממות (!).

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בגדרי סעיף 18 לחוק הקובע כי:

" 18 פסק הדין שבוטל או שונה

(א) בוטל פסק- הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב, לדווח על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק- הדין, רשאי הוא לדווח על תיקון המצב לפי השינוי..."

זכותו של המשיב היתה לפנות בעצמו ליו"ר ההוצאה לפועל ולבקש את סגירת תיקי ההוצל"פ, עם הצגת פסק הדין בערעור, בתוך אותן 3 יממות, כפי שעשה בפועל והימנעותה של המערערת לעשות כן אין בה כדי להקים עילת תביעה בידי המשיב. שונה כמובן היה המצב אילו היתה המבקשת עותרת לנקיטת הליכי ביצוע בתוך אותה תקופה, דבר שלא עשתה.

מעבר לאמור לעיל אציין כי גם אם היה עולה בידי המשיב להצביע על קיומה של עילה בדין בידו, עדיין ובנסיבות הענין לא היה מקום לזכותו בפיצוי מכוח הכלל הטבוע בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הוצאותיה בהליך זה בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ בעלי הדין.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ז (17 באוקטובר 2006) בהעדר.