פסק-דין בתיק ברע 1134/07

ביום 28/6/2005 הגיש המשיב, בבית משפט השלום בקריות, תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס של 116,739 ש"ח. התביעה הוגשה נגד המבקשת בלבד. התביעה הועברה, מטעמי סמכות, לבית משפט השלום בנצרת ונדונה בפני השופטת ע. הוד. המבקשים שבפני הינם בניה"ז שלבי. המבקש חתם, ביום 17/6/1984 על הסכם הלוואה ולאחר, שבמועד מסויים, הופסקו תשלומי ההחזר, על חשבון ההלוואה, הוגשה התביעה דנן לתשלום החוב שנוצר כולל ריבית פיגורים. פרטי ההלוואה, על תנאיה, ופרטי חשבונות הבנק המדוברים, אינם רלבנטים בהליך שבפני ומכאן ההתייחסות הקצרה אליהם. תצהירו של המבקש שהוא, כאמור, בעלה של המבקשת, והלווה העיקרי, צורף לבקשת הרשות להתגונן. ביום 19/9/2006 נערך דיון, בפני כב' הרשמת אריאלי, בבקשת הרשות להתגונן והמבקש נחקר על תצהירו. ראוי לציין כי התביעה המקורית, לא הוגשה נגד המבקש שכן בעת שבה הוגשה התביעה התנהלו נגד האחרון הליכי פשיטת רגל. המבקש העלה טענות רבות וטען, בין היתר, כי סכום החוב מבוסס על ריבית גבוהה מהריבית הקבועה בהסכם ההלוואה. עוד טען המבקש כי בדעתו לקבל חוות דעת מרואה חשבון. ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה ונתן רשות להתגונן.

ביום 25/12/2006 התקיימה ישיבת קדם משפט ובמסגרתה טען ב"כ המשיב כי נערכה בדיקה פנימית, בספרי המשיב, וממנה עולה כי חובו של המבקש  שריר וקיים. המבקש מס' 1, לעומת זאת, המשיך לטעון כי החוב נפרע וכן טען כי העביר את החומר הכתוב, שקיבל מהמשיב, לידי רואה חשבון, על מנת שהאחרון יכין את חוות דעתו. ביהמ"ש קמא קבע את התיק לשמיעת הוכחות ולסיכומים בע"פ ליום 20/6/2007. עד למועד זה היו אמורים הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כאשר תצהירה של המבקשת נערך בכתב ידה ולא צורפה לו חוות דעת של רואה חשבון.

ביום 13/6/2007, כשבוע לפני מועד הדיון הקבוע, הוגשה לביהמ"ש קמא, בקשה מוסכמת, חתומה על ידי ב"כ המשיב, לדחיית הדיון (להלן תיקרא "בקשת הדחייה"). הנימוק העיקרי לבקשה היה כי בין הצדדים מתנהל מו"מ. ביום 17/6/2007 נדחתה בקשת הדחייה ולדיון האמור התייצבו הצדדים. המבקש חזר על בקשתו לדחות את הישיבה וטען כי פנה לקבל ייצוג משפטי וכי הוא מעוניין לנהל עם המשיב משא ומתן. כמו כן ביקש המבקש להצטרף כנתבע נוסף בתביעה. המשיב, מנגד, הודה כי המבקש היה במשרדו, על מנת לברר את עניין החוב, אך הכחיש כי מתנהל מו"מ בין הצדדים לסיום התיק. כבר עתה ראוי לציין כי ב"כ המשיב לא עמד על הוצאות הישיבה ועניין זה כלל לא עלה בדבריו בביהמ"ש קמא. בהחלטה מפורטת החליט ביהמ"ש קמא לדחות את מועד הישיבה ליום 13/11/2007 אך כתנאי לקיומה של ישיבת ההוכחות ולהמשך ניהול הגנתו של המבקש נקבע כי על המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסך של 4000 ש"ח. כמו כן הורה ביהמ"ש קמא על צירוף המבקש כנתבע נוסף בתביעה. על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני. 

בפי המבקשים שתי טענות; הראשונה מתייחסת לעניין צירופו של המבקש - כנתבע, והשניה מתייחסת להוצאות אשר הוטלו עליו כתנאי להמשך ניהול הגנתו. המבקשים טוענים כי הם אנשים קשיי יום ואין ידם משגת לשלם את הסכום שנפסק ומכאן שהחלטת ביהמ"ש קמא מהווה, מבחינתם, מעשה שיש בו משום סגירת שערי בית המשפט בפניהם. בנוגע לצירופו של המבקש כנתבע טוען המבקש כי לא היה מקום לצרפו כנתבע נוסף וזאת חרף עמדתו הקודמת.

המשיב מתנגד לקבלת הבקשה וטוען כי נגרם לו נזק וזאת לאור הגנתם הקלושה של המבקשים ולאור סרובו של המבקש לקיים את הדיון האמור שאליו הגיע המצהיר מטעם המשיב.   

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולרבות בתיק בית המשפט קמא, ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיב ההזדמנות להביע עמדתו בשאלה זו. כאמור בפי המבקשים שתי טענות, האחת בענין תיקון כתב התביעה והשניה באשר לאופן הפעלת שיקול דעתו של ביהמ"ש קמא עת השית, על המבקשים, תשלום הוצאות כתנאי להמשך ניהול הגנתם.

אין בידי לקבל ולאמץ את טענתם הראשונה של המבקשים; המבקש, בעצמו, ביקש מביהמ"ש קמא כי יצרפו להליך וכל זאת בדיון שנערך ביום 20/6/2007 ולא ראיתי כל טעם עיניני לבטל את הצירוף. ראוי לציין כי המבקש מסר תצהיר מטעמו, התומך בבקשת הרשות להגן, והגיע לישיבות בביהמ"ש קמא ונראה כי צירופו, להליך דנן, נדרש ומכאן שאין מקום להורות, שוב, על תיקון כתב התביעה.

מנגד, יש מקום להתערבות בתנאי, אשר הטיל ביהמ"ש קמא על המבקשים, שכן יש בתנאי האמור משום פגיעה, שאינה מידתית, בזכות הגישה לערכאות; זכות הגישה לערכאות הינה זכות בסיסית, ראשונית ויסודית ובלעדיה אין קיום לשיטת המשפט. (ראו בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נ"א (3) 628,577). ברי כי זכות זו אינה מוחלטת לחלוטין ויש לאזנה מול זכויות אחרות - דיוניות ומהותיות.

בנסיבות הענין החלטתי לדחות את הערעור באשר לעצם הטלת ההוצאות אך מאידך אני מורה על ביטולה של ההתנייה שנקבעה בהחלטתה של הערכאה הדיונית, בין תשלום ההוצאות בפועל לבין שמיעת מסכת ההגנה.

אין צו להוצאות בהליך זה.

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ח (13 בנובמבר 2007) בהעדר.

001134/07ברע054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: