פסק-דין בתיק ברע 1121/05

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 2440/04, בו קיבל בית המשפט (כב' השופט ג'יוסי) את ערעורה של המשיבה על החלטת ראש ההוצל"פ בעפולה, מיום 10.2.04.

2.         שני בעלי הדין הם בני זוג אשר נישאו טרם כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. משעלו נישואיהם על שרטון, פנו להליכים משפטיים. ביום 15.6.98, ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסק דין המורה על חלוקת זכויות ורכוש, ופירוק השיתוף ביניהם. 

על פי  פסק הדין הושתו חיובים שונים על בעלי הדין. כאשר מחד, חוייבה המשיבה לשלם למבקש כספים בגין דירת מגורי בני הזוג, אשר היתה אמורה לעבור בשלמות לבעלותה. מאידך, על המבקש - הבעל - הוטלו חיובים אחרים בגין רכושם המשותף של בני הזוג, כגון ציוד שהיה במספרה.

3.         הצדדים לא השכילו להגיע להבנות ביניהם באשר לדרך ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. כתוצאה מכך התנהלו ביניהם הליכים שונים, אשר איני סבור כי כאן המקום לפרטם. דייני, אם אציין, כי ערעורים על החלטות ראש ההוצל"פ עלו מעלה מעלה, והגיעו אף לספו של בית המשפט העליון.

4.         לצורך מימוש זכויותיו בדירה, פתח הבעל תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בנצרת. ארבע שנים לאחר מכן, פתחה האשה בהליכי הוצל"פ נגד הבעל בתיק הוצל"פ 2-02-05970-09 בלשכת ההוצל"פ בעפולה, וזאת לצורך מימוש הזכויות הכספיות המגיעות לה על פי פסק הדין. ראש ההוצל"פ בעפולה הורתה על סגירת התיק בקבעה, בין היתר, כי אין ולא ניתן להוציא פסק דין אחד במקביל בלשכות הוצל"פ שונות. עוד הוסיפה כב' ראש ההוצל"פ וקבעה, כי פסק דין שעניינו איזון משאבים, דרך הוצאתו לפועל, מסורה להחלטת בית המשפט. עם זאת, הורה בית המשפט לענייני משפחה על ביצוע פסק הדין בלשכת ראש ההוצל"פ בנצרת. לנוכח האמור, קבעה ראש ההוצל"פ כי טענת המשיבה, לפיה לא קוזזו זכויותיה על פי פסק הדין, במסגרת תיק ההוצל"פ שהתנהל בלשכת ההוצל"פ בנצרת, אין מקומה בפניה, אלא בפני כב' ראש ההוצל"פ בנצרת.

5.         המבקש ערער כאמור על החלטה זו. בית המשפט קמא קיבל את הערעור בקבעו, כי פסק הדין נשוא הבקשה קובע חיובים הדדיים שהושתו על שני בני הזוג. בית המשפט שאל עצמו האם אין בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצל"פ כדי לפגוע בזכויותיה של המשיבה, והשיב על השאלה בחיוב. לשיטתו, אין המשיבה יכולה לנקוט הליכים בתיק שבו הינה רשומה כחייבת. הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי בהחלטתה של ראש ההוצל"פ יש כדי להגביל את המשיבה ולהצר את צעדיה כדי פעולות שחייב יכול לנקוט בהם במסגרת תיק ההוצל"פ, כאשר אין חולק, כי היא זוכה לפי פסק הדין. על כן, קיבל בית המשפט קמא את הערעור, והורה על פתיחתו של תיק ההוצל"פ בעפולה מחדש, תוך שהוא מורה כי תיק זה יועבר ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת, על מנת שיידון במאוחד עם התיק המתנהל בין הצדדים בלשכה זו.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני .

6.         לטענת המבקש, התייחסו בתי המשפט השונים, אשר דנו בערעורי הצדדים, לתיק ההוצל"פ שנפתח בנצרת. על כן, לא היה מקום לפתיחת תיק הוצל"פ בנפרד על ידי המשיבה, אשר התייחס אך ורק לזכויותיה של המשיבה. לשיטתו, בתיק ההוצל"פ המתנהל בנצרת, מחושבות הזכויות של שני הצדדים. על כן, אין מקום לבירור מפורט של זכויותיה של המבקשת בתיק אחר. לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט קמא הוא בלתי סביר ובלתי נכון, שכן בנסיבות המקרה, עשתה המשיבה שימוש לרעה בהליכי ההוצל"פ, אשר עלול לגרום לתסבוכת משפטית מיותרת.

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבור אנוכי כי דין הבקשה להידחות. כעולה מטיעוניה של ב"כ המשיבה, לא עלה בידי המשיבה להביא טענותיה בפני ראש ההוצל"פ בנצרת, בהיותה חייבת בתיק. אמנם, לטעמי, לא היה מקום לאי בירור זכויותיה של המבקשת בלשכת ההוצל"פ בנצרת. שכן, על פי החלטתה של כב' השופטת רבס יועבר ביצועו של פסק הדין ללשכת ההוצל"פ. על כן, היה על ראש ההוצל"פ לברר את זכויותיהם של שני הצדדים במקביל. אולם, משהסתבר כי טענותיה של המשיבה אינן זוכות לבירור, פעלה כפי שפעלה. גם אם דרך פעולה זו, אינה הדרך הנכונה והראויה לבירור טענותיה, ובכך סבורני כי צדקה ראש ההוצל"פ בעפולה, הרי קיים צורך של ממש בבירור זכויות אלה.

סבורני, כי הפתרון, אשר נמצא בסופו של יום בפני בית המשפט לענייני משפחה, עונה על הצורך לבירור זכויות שני הצדדים - בירור אשר ייערך בלשכת הוצל"פ אחת ובמאוחד. איני רואה כל רבותא בכך כי ההליך נושא שני מספרי תיקים שונים. ברגע שהדיון בשני התיקים אוחד, על ראש ההוצל"פ לראות את השניים כאחד, ובמסגרת זו לברר את זכויותיהם של בעלי הדין בכפיפה אחת.

מובן, כי על ראש ההוצל"פ ליתן דעתו כי הכינויים המופיעים בראש התיקים, לפיהם בעל דין זה או אחר הינו נושה והשני חייב, הינם כינויים פורמליים גרידא, שכן כל אחד מבעלי הדין הינו נושה וחייב בעת ובעונה אחת, כמתבקש מעצם טיבו של הליך פירוק שיתוף ברכוש בני הזוג.

על כן, אין בתוצאה אליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה כדי לקפח צד זה או אחר. נהפוך הוא: יש בהחלטה כדי להביא לבירור הוגן של טענותיהם הכספיות של שני הצדדים. נראה, כי אכן בפועל, נוקט המוציא לפועל בהליך מתאים לשם עריכת החשבונות הכספיים שבין שני הצדדים.

בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור למבקש, ובכך להביא את ההליך לבירור בערכאת ערעור שניה.

על כן, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"א בכסלו, תשס"ו (12 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים .

                                                                                __________________

    בנימין ארבל, שופט