פסק-דין בתיק ברע 109/06

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' פריאל) מיום 1.12.2005, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקש למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

1.         המבקש נפגע ביום 30.3.2004 בתאונת דרכים (להלן: " התאונה"). על פניו, מדובר בתאונה קלה, באשר התובע פנה לבית החולים מספר שעות לאחר התאונה. בגיליון חדר המיון של בית החולים נכתב " היה מעורב בתאונת דרכים, נחבל בראש, גב, חזה צוואר ללא איבוד הכרה או הקאות". בבדיקה הרפואית בחדר מיון לא נמצא דבר והמבקש שוחרר לביתו עם המלצה ל-3 ימי מנוחה בלבד ומעקב רופא מטפל.

2.         בד בבד עם הגשת התביעה, עתר המבקשת למנות מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, הנפשי וא.א.ג. בית המשפט קמא החליט על מינוי מומחה בתחום האורטופדי בלבד, אך סירב למנות מומחים ביתר התחומים. בנוגע לתחום הנפשי, קבע בית המשפט קמא שתלונות המבקש בתחום זה החלו כחמישה חודשים לאחר התאונה, כי מלבד שני ביקורים אין בתלונותיו אזכור של התאונה הנדונה וכי רוב תלונותיו מסתמכות על מגוון בעיותיו, רפואיות ואחרות שאינן קשורות לתאונה (להלן: " ההחלטה").

            מכאן הבקשה לרשות לערער הנסבה אך ורק על דחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי. לכן, אין בדעתי להתייחס לטענות המשיבים בנוגע למינוי מומחים בתחום הנוירולוגי וא.א.ג.

3.         המבקש הצביע על כך שבתעודת חדר המיון נכתב כי נפגע גם בראשו. המבקש צירף מסמכים המעידים כי ביום 6.9.2004, כחמישה חודשים לאחר התאונה, התלונן בקופת חולים על בעיות בתחום הנפשי בעקבות התאונה ואובחן כמי שסובל מתסמונת פוסט טראומתית (PTSD). המבקש הופנה לקבלת טיפול נפשי במרכז לבריאות הנפש בשער מנשה, גם שם אובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומתית, ומאז הוא מקבל טיפול תרופתי ונפגש מעת לעת עם הפסיכיאטר המטפל.

            על רקע זה, טען המבקש כי נתמלאו התנאים למינוי מומחה בתחום הנפשי. 

מנגד, טענו המשיבים כי החלטת בית המשפט קמא מבוססת על כך שפגיעתו של המבקש הייתה קלה, כי פנה למיון רק שעות לאחר התאונה ושוחרר ללא ממצא. לטענת המשיבים, ככל שהמבקש נזקק לטיפול נפשי, הדבר נובע ממגוון של בעיות ותלונות שאינן קשורות לתאונה, אלא נובעות מהרקע הסוציו-אקונומי של המבקש.

4.         לא אכחד כי המקרה שבפנינו גבולי למדי. על פניו, התאונה הייתה קלה, ותלונותיו של התובע במישור הנפשי, החלו כחמשה חודשים לאחר התאונה. עיינתי ברישומי המפגשים בין התובע לבין ד"ר ביאדסי, הפסיכיאטר המטפל ב"שער מנשה". ספק עד כמה ניתן לקשור תלונותיו של המבקש לתאונה, וניתן להבין חששם של המשיבים, כי פנייתו של המבקש לקבלת טיפול נפשי, נעשתה לצרכי התביעה. 

            עם זאת, הגישה בעניין מינוי מומחים בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא מקלה, שכן על-פי החוק לנפגע אין אפשרות להוכיח את נכותו הרפואית על-ידי הבאת מומחים מטעמו. לכן, די ברף נמוך של "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה רפואי - רע"א 1338/80 גבריאל שיק נ. מטלון רונית פ"ד מד(2) 216; רע"א 3497/98 רזין נ. המגן חברה לביטוח בע"מ פ"ד נב(5) 136.

עוד נקבע בפסיקה כי די בקשר סיבתי בדרגת הסתברות נמוכה להצדיק את המינוי - רע"א 219/91 אבנר הראל נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, דינים יט 361. עוד בנושא זה ולגישה ליברלית למינוי מומחה, ראה החלטתו של השופט הראל בת.א (שלום ת"א) 24794/05 אסתר ארביב נ. הפניקס הישראלי חב' לביטוח (ניתן ביום 14.8.2005, פורסם ב"נבו").

בדומה, ולמרות גבוליות הבקשה, נעתר בית המשפט לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, למרות שהפנייה לקבלת טיפול נפשי נעשתה כשלוש שנים לאחר התאונה - רע"א 911/03 סעאת מרים נ. סעאת ניסים דינים כרך סד 191.

5.         על רקע הפסיקה דלעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על מינוי מומחה בתחום הנפשי, שזהותו תיקבע על ידי בית המשפט קמא.

עם זאת, ונוכח גבוליות הבקשה, המבקש הוא שישא בהוצאות המומחה ויפקיד מראש את שכרו. היה וייקבע כי נותרה נכות למבקש, יחול שכר טרחת המומחה על המשיבים.

תשומת לב המבקש כי אין להעביר למומחה מסמכים המהווים חוות דעת, ועל מנת למנוע בעיות וטענות בנושא זה, ראוי שהמבקש יעביר תחילה לצד השני את המסמכים שברצונו להעביר למומחה - רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4) 865.

6.         בשולי הדברים אציין, כי המבקש לא הזכיר בבקשתו מתי התקבלה אצלו ההחלטה, וייתכן כי יש ממש בטענת המשיבים כי הבקשה דכאן הוגשה באיחור. עם זאת, האיחור בהגשת הבקשה, אם בכלל, עמד על ימים ספורים בלבד, ולשם הזהירות, ולמרות שהדבר לא נתבקש, אני מאריך בזה המועד להגשתה.

ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ו (19 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.