פסק-דין בתיק ברע 1087/06

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד. צרפתי) להאריך המועד לביצוע תשלום בו חויבו המשיבים למבקשים על פי פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה ביניהם.

אלה העובדות הצריכות לעניין בקצרה. ביום 15.6.2004 נתן בית משפט השלום תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשים למשיבים במסגרת תביעה לתשלום חוב בגין דמי שכירות. בהסכם נקבע כי על המשיבים לשלם למבקשים סכום של 21,000 דולר אשר יהווה סילוק של חובותיהם למבקשים וזאת תוך 120 יום מיום מתן פסק הדין. יצוין כי החוב המלא עמד אז על סכום גבוה בהרבה. כן נקבע בהסכם כי אם לא ישולם הסכום במועד יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי אם כי איחור של 14 יום לא יהווה איחור בתשלום. על פי טענת המשיבים, עוד בטרם הגיע המועד לתשלום פנה בא כוחם לבא כוח המשיבים והודיע לו כי צפוי הוא לקבל כספים מהמשיבים על חשבון שכר טרחתו וכי הוא מוכן להעבירם למבקשים לשם סילוק החוב. הכספים הגיעו לידיו רק ביום 2.12.2004 לאחר שחלף המועד לתשלום החוב כשהמבקשים פנו כבר ללשכת ההוצל"פ לגביית מלוא סכום התביעה. משכך התנה ב"כ המשיבים את תשלום החוב שבהסכם הפשרה בסגירת תיק ההוצל"פ. בשלב זה הושגה, לטענת המשיבים,  הסכמה  בין הצדדים על הארכת המועד לתשלום הכספים עד ליום 24.12.2004, אך משלא נסגר תיק ההוצאה לפועל הפקידו המשיבים ביום 13.1.2005 את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט ובד בבד הגישו לבית המשפט בקשה להארכת מועד לביצוע התשלום. המבקשים מצידם כפרו בקיומה של כל הסכמה להארכת המועד ועתרו לדחיית הבקשה. בית משפט השלום דחה תחילה את בקשת המשיבים בנימוק כי אינו מוסמך להאריך מועד שנקבע בפסק דין. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבים התקבלה בהסכמה (בר"ע 1022/06) בה הורה בית המשפט (כב' השופטת מויאל) על החזרת התיק לבית משפט השלום שיבחן האם יש מקום בנסיבות העניין להאריך המועד שנקבע בפסק הדין לתשלום בהיותו מוסמך לעשות כן. ביום 9.3.2006 התקיים דיון בבקשה בפני בית משפט השלום אליו לא התייצב מי מהמשיבים וב"כ המבקשים עתר למתן החלטה בבקשה על סמך החומר המצוי בתיק. בית משפט השלום קבע כי על אף שהמשיבים לא העלו בבקשתם כל הסבר ממשי לאיחור בתשלום ולא ניתן לקבוע כי האיחור נבע מסיבות שאינן בשליטתם ואף לא הוגשה על ידם בקשה להארכת מועד לביצוע התשלום, הרי טענתם של המשיבים כי גובשה הסכמה בדיעבד על הארכת המועד לא נסתרה מה גם שאי הענות לבקשה תביא לחיוב המשיבים במלוא סכום התביעה המהווה שילוש הסכום המוסכם. לפיכך הורה בית המשפט על הארכת המועד הקבוע לתשלום הכספים עד למועד התשלום בפועל. המבקשים עותרים לקבלת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. המשיבים מצידם מבקשים להשאיר ההחלטה על כנה. 

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל הערעור במובן זה שתבוטל החלטתו של בית משפט קמא נשוא הערעור.

הלכה היא כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים, אף כשמדובר במועדים שנקבעו בהסכם בין בעלי הדין, אשר קיבל תוקף של פסק דין. סמכות זו נועדה ל"עשיית צדק", כלומר רק במקרים יוצאי דופן בהם העמידה על המועדים שבפסק הדין עלולה להביא לתוצאות שקשה להשלים עמן. הדברים אמורים בעיקר במקרים בהם קיימות נסיבות אשר אינן בשליטת החייב, והמונעות ממנו לקיים את התחייבותו בעיתה (רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן  דוד, פ"ד מה(5) 661) ואולם, לא כך הוא המקרה שבפנינו. בית משפט השלום בעצמו קבע כי לא קיים נימוק שילמד על קיומן של נסיבות המצדיקות מתן ארכה לביצוע התשלום, אלא שבשל קיומה של הסכמה בדיעבד הארכת המועד ושיעור הסכום שיעמוד לפרעון, הורה בית המשפט על הארכת המועד. אין בידי להסכים עם החלטתו של בית משפט קמא. יצוין כי המבקשים הכחישו מתן הסכמה לדחיית מועד התשלום המוסכם אלא שהשופט קבע המסקנה דלעיל בשל נימוק דיוני שנבע מנכונותו של ב"כ המבקשים שההחלטה בתיק תינתן (בשל אי התייצבות המשיבים) על יסוד החומר שבתיק, שכלל גם את תצהירם המכחיש של המבקשים. לא די היה בנסיבות המתוארות לעיל כדי להצדיק מתן ארכה למשיבים לביצוע פסק הדין. אין מקרה זה דומה למקרים אשר נידונו בפסיקה, בהם התקיימו נסיבות קיצוניות אשר הצדיקו את הארכות המועד, כגון איחור בן ימים ספורים בקיום התחייבות בשל טעות גרידא, אשר הובעה נכונות מיידית לתקנה, או שיתוק בו לקה החייב, כך שנבצר ממנו לשלם את המגיע ממנו במועד שנקבע. אף אם אכן הושגה הסכמה בין הצדדים על הארכת המועד לביצוע התשלום עד ליום 24.12.2004 (כפי הנטען בסעיף 21 לתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד), טענה המוכחשת על ידי המבקשים בתצהירם הנגדי, הרי הם לא עמדו בהתחייבות זו ואת התשלום ביצעו רק ביום 13.1.2005. אין גם לומר כי העמדת מלוא סכום התביעה לפרעון עקב איחור בתשלום הינה תוצאה בלתי צודקת בנסיבות העניין באשר מדובר בתנאי עליו הסכימו הצדדים במודע ומרצון ובתשלום החוב המקורי והמלא ששעורו היה מוסכם, לפחות מעת שנחתם הסכם הפשרה.  

לפיכך, הערעור מתקבל והחלטתו של בית משפט קמא להאריך המועד לביצוע פסק הדין מתבטלת.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ו (19 ביולי 2006) בהעדר.

001087/06ברע054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: