פסק-דין בתיק ברע 1084/05

לאחר שנשמעו טענות ב"כ הצדדים החלטתי לתת למבקשת רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט יעקב שינמן) מיום 7.12.04 (בש"א 173040/04) לפיה התקבלה בקשת המשיבים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בתאריך 9.8.01 השכירה המערערת למשיבה 1 נכס מקרקעין המשמש כאולם אירועים.

בתאריכים 10.1.02 ו-11.2.03 חתמו הצדדים על תוספות להסכם, במסגרתן הוגדל שטח המושכר ונקבע כי תקופת השכירות תסתיים בתאריך 31.12.03 וכי למשיבה 1 תהיה זכות לממש שלוש תקופות אופציה.

עוד נקבע בתוספת השניה כי במידה ויופסק הסכם השכירות עד ליום 31.12.03, על ידי המערערת - המשכירה, תהיה משיבה 1 זכאית להשבה של עלויות השיפוץ בכפוף לביצוע השיפוץ בפועל ולמצגי השיפוץ, עובר לחתימה על התוספת השניה.

בתאריך 3.7.03 נחתם בין המשכירה לשוכרת הסכם נוסף לפיו משיבה 2 מקבלת עליה את כל זכויותיה וחובותיה של המשיבה 1 מכח הסכם השכירות.

בתאריך 15.11.03 הסתיימו עבודות השיפוץ במושכר ובתאריך 19.11.03 הודיע מנהל המערערת כי הוסכם על מכירת הנכס לצד שלישי וכי הסכם השכירות עלול להיות שלא מוארך.

המשיבה 2, אשר טענה כי סוכם בעל פה בינה לבין המערערת כי ניתנת לה זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס, סירבה לפנות את המושכר. בתגובה הגישה המערערת בקשה למימושה של ערבות בנקאית בשל הפרת החוזה, הנטענת. במסגרת דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד מימוש הערבות, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין בתאריך 13.1.04 (ה"פ 201092/03).

תנאי ההסכם הרלוונטיים לענייננו הם:

1) המשיבה 2 תפנה את המושכר עד לתאריך 15.4.04

2) המערערת תעביר למשיבה 2 חוות דעת שמאית לענין שיפוץ המושכר על פי האמור בתוספת השניה בתוך 35 ימים ממועד פסק הדין.

3) התשלום על פי חוות הדעת השמאית ישולם למשיבה 2 במעמד פינוי המושכר.

בתאריך 18.2.04 הגישה המערערת למשיבה 2 חוות דעת שמאית המעריכה את עלות השיפוצים, לפי התוספת להסכם, ב-233,722 ש"ח.

משיבה 2 סברה שהיקף הבדיקה ואופן עריכת חוות הדעת אינם עולים בקנה אחד עם הסכם הפשרה, וההסכם שנכרת בין הצדדים וסירבה לפנות את המושכר במועד שנקבע בפסק הדין.

בתאריך 17.5.04 פתחה המערערת בהליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין וביקשה את פינוי המושכר.

בתגובה הגישו המשיבות תביעה לפסק דין הצהרתי וכספי בה מתבקש בית המשפט, לקבוע, בין היתר, כי חיובי הצדדים כפי שהתגבשו בפסק הדין שבפשרה, הינם שלובים. במסגרתה של תביעה זו התבקש על ידן סעד זמני שעד למתן פסק הדין בתביעתן, וכל עוד לא מקיימת המערערת את חלקה על פי פסק הדין, אין המשיבה 2 צריכה לקיים את חלקה שלה ולפנות את הנכס.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה בכפוף להפקדת ערבויות. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

המסגרת הנורמטיבית.