פסק-דין בתיק ברע 1073/06

בפני בקשת רשות ערעור על  החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת נ' דלה מוסא) אשר דחה את בקשת המבקשת למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן ייקרא "חוק הפיצויים").

המבקשת נפגעה ביום 29/7/2000  בתאונת דרכים (כך נטען על ידה). בגיליון השחרור מבית החולים נכתב כי המבקשת נפגעה, בין היתר, בצווארה במנגנון של "צליפת שוט", כמו כן נכתב כי המבקשת סובלת מהגבלה בתנועות הצוואר. כחודש לאחר התאונה המשיכה המבקשת להתלונן על כאבים בצוואר והיא הופנתה לקבלת טיפול במכון לפיזותרפיה. המבקשת טופלה במכון כחודש ימים ולאחר שנמצא כי היא עדיין סובלת ממגבלה בצוואר ומרגישות במישוש היא הופנתה להמשך מעקב ע"י אורטופד. ראוי לציין כי לאחר הפניה זו נוצר, לכאורה, נתק מסויים והמבקשת לא חזרה אל רופאיה עם תלונות על מגבלות בצווארה. בשנת 2003 נערכה למבקשת בדיקת C.T.ובה נמצא בלט דיסק קל מרכזי בחוליות L4- L5 בהמשך התלוננה  המבקשת על כאבים בגב התחתון. עם הגשת התביעה עתר ב"כ המבקשת למנות מומחים רפואיים בתחומים הבאים: א.א.ג, אורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

בית משפט השלום ביום 14/2/2006 נעתר לבקשתו, באופן חלקי, ומינה מומחה בתחום א.א.ג וכן מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בנוגע לתחום האורתופדיה נקבע כי "אין ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורתופדי" (סע' 4 להחלטה).

מכאן הבקשה המונחת לפני; ב"כ המבקשת טוען כי במסמכים אשר הציג לבית המשפט קמא יש משום ראשית ראיה ואפשרות קיומה של נכות בתחום האורטופדי. ב"כ המבקשת טוען כי  קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תלונות המבקשת, לאחר התאונה, לבין הפגימות שהתגלו בשנת 2003, הינו עניין שבמומחיות רפואית ומכאן שיש מקום למנות מומחה שיתן את דעתו, בין היתר, לקשר הסיבתי רפואי הנ"ל. מנגד טוענים המשיבים כי אין "כל חוט מקשר וראשית ראיה" המצביעים על זיקה בין התאונה לבין כאבי הגב מהם סובלת המבקשת; בעוד שבתקופה הקצרה, לאחר התאונה, התלוננה המבקשת על כאבי צוואר הרי שבמועד מאוחר יותר, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, תלונותיה התייחסו לכאבי גב תחתון ולא לכאבי צוואר ומכאן, כך לשיטת ב"כ המשיבים, יש בסיס לקביעה כי אין ראשית ראיה ואין מקום למינוי מומחה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתיק בית משפט השלום אני מחליט לקבל הבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שהמשיבים לא התנגדו לכך. בחנתי  את המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה דנן וכן את המסמכים הרפואיים בתיק בית משפט השלום ואכן ניתן להבין את הבסיס לטענות המשיבים; אומנם קיים נתק מסויים בתלונות המבקשת מהמועד שבו סיימה את הטיפול, במכון הפיזותרפי ב- 7/10/2000 ועד לביצוע בדיקת ה- C.T ב- 29/12/2003 ואכן קיים גם הבדל בין סוג התלונות של המבקשת, מיד לאחר התאונה, לבין תלונותיה המאוחרות יותר. אך יחד עם זאת, היחס בין תלונות המבקשת לבין התאונה תוך קביעת הקשר הסיבתי- רפואי  אינו עניין שבמומחיות בית המשפט או הצדדים אלא עניין שבמומחיות רפואית.

ראוי לזכור שעל פי חוק, אין לנפגע בתאונת דרכים דרך אחרת להוכיח את נכותו הרפואית מלבד מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הגישה בעניין זה הינה מקלה ודי ברף נמוך של "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה רפואי. ראה בעניין זה רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216.

במצב דברים זה ועל מנת למנוע חשש של עיוות דין יש לאפשר למבקשת להיבדק ע"י מומחה בתחום האורטופדיה על מנת שיבחן את תלונותיה ואת היחס ביניהן לבין התאונה הנטענת.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומורה על מינוי מומחה רפואי שזהותו תיקבע ע"י בית משפט השלום.

לאור גבוליות העניין אני מורה על המבקשת להפקיד בבית המשפט פקדון בסכום שיקבע ע"י בית משפט קמא להבטחת שכרו של המומחה בהתאם לתקנה 7 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986.

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ בעלי הדין.

ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ו (22 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

001073/06ברע054 פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: