פסק-דין בתיק ברע 1068/07

המשיבה, עובדת כוח עזר בבית החולים העמק בעפולה, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 1/8/2003. ביום 22/5/2006 הגישה המשיבה, נגד המבקשת - היא המבטחת,  תביעה לביהמ"ש השלום בנצרת בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים וזאת על בסיס חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. המשיבה סבלה, כתוצאה מהתאונה, מחבלות שונות אך עיקר תלונותיה התייחסו לכאבים בכתף יד ימין. התאונה הוכרה, ע"י המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה ונפסקו למשיבה 10% נכות צמיתה בגין הפגיעה בכתף ימין. קביעת המוסד לביטוח לאומי מהווה קביעה על פי דין - על כל המשתמע מכך. ביום 10/1/2007 הגישה המבקשת בקשה (בש"א 1144/07) להתיר לה להביא ראיות לסתירת קביעת המל"ל (להלן תיקרא "הבקשה"). המשיבה התנגדה לבקשה וביום 20/2/2007 דחה כב' הש' צרפתי, בהחלטה מנומקת, את בקשת המבקשת. על ההחלטה הוגשה הבקשה המונחת לפני.

לפני שאתייחס לנימוקים לדחיית הבקשה ולטענות הצדדים, בבקשה שלפני, יש להרחיב בנושא מצבה הרפואי של המשיבה, עובר לתאונת הדרכים, וליחס בין מצב זה לבין קביעת המל"ל. המשיבה סבלה עובר לתאונה, מפגיעה בכתף ימין ואף עברה ניתוח בכתף זו. בסיכום המחלה מיום 23/10/2002 נכתב:

" ..." התקבלה אלקטיבית לצורך טיפול ניתוחי עקב כאבים

בכתף ימין לדבריה מזה שנתיים וחצי ללא סיפור חבלה..."

המשיבה, בהמלצת רופאיה, שהתה כ - 8 חודשים בחופשת מחלה וביום 1/5/2003 המליץ האורטופד המטפל על חזרתה לעבודה.

בהתאם לכך נבדקה המשיבה ע"י רופא תעסוקתי, ד"ר תייסיר, והאחרון המליץ, ביום 5/5/2003 על חזרתה לעבודה בתנאים מגבילים מסויימים, ובלשונו:

"...ללא הרמת משא כבד וללא מאמץ על יד ימינית..."

המשיבה ביקרה עוד פעמיים במרפאה התעסוקתית וברי כי הומלץ לה שלא להעמיס משקל כבד על יד ימין. איתרע מזלה של המשיבה ולאחר כשלושה חודשים, מאז חזרתה לעבודה, היא נפגעה בתאונת דרכים ומצבה הוחמר עקב התאונה. בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מהעבודה, תביעה שהוגשה למל"ל ביום 23/11/2005, פירטה המשיבה, בסעיף ה' לתביעה, את עברה הרפואי (נספח ט' לבקשה המקורית). מעיון בדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל, שנערך ביום 2/3/2006 (נספח א' לבקשה המקורית), עולה כי עברה הרפואי של המשיבה היה ידוע וברור לרופא הועדה אם כי תיקה הרפואי של המשיבה, מבית החולים פוריה, וכן תיקה מקופת החולים אליה שייכת המשיבה, לא היה בנמצא, בין המסמכים שעמדו לעיון הועדה, עובר לקביעת שיעור הנכות. בפרק "ממצאים ונימוקים" מתייחס האורטופד למצבה של המשיבה, ביום הבדיקה, ומציין כי עובר לתאונה עברה המשיבה ניתוח באותה הכתף. בפרקים "אבחנה" ו"סיכום ומסקנות" לא מתייחס האורטופד להשלכות עברה של המשיבה על הנכות הצמיתה שנקבעה לה.

לטענת המבקשת, הן בביהמ"ש קמא והן בבקשה המונחת לפני, יש חסר מסויים בעבודת הוועדה; המבקשת טוענת כי המשיבה לא החלימה לחלוטין, לאחר הניתוח, והמשיכה להתלונן על כאבים ומכאן שיש השלכה למצבה הרפואי, עובר לתאונה על שיעור הנכות שנפסק לה במל"ל. כמו כן טוענת המבקשת, בין היתר, כי בפני הועדה לא עמדו תיקיה הרפואיים של המשיבה ומכאן שנפל פגם בעבודת הוועדה.

המשיבה, מנגד, תומכת בהחלטת ביהמ"ש קמא ומוסיפה כי אין מדובר במקרה חריג וקיצוני לפיו יש להתיר הגשת ראיות לסתור וממילא ניתן להסיק, כפי שהסיק ביהמ"ש קמא, כי אי מתן משקל לעברה הרפואי של המשיבה, בדו"ח הוועדה, מלמד על כך שהיא סברה כי לא קיימת כל השפעה או השלכה לפגיעה הקודמת ולניתוח שעברה על מצבה של המשיבה לאחר התאונה.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבה ההזדמנות להביע עמדתה בנדון ולהלן הכרעתי במחלוקת.

אינני רואה את פני הדברים עין בעין עם ביהמ"ש קמא ואינני מאמץ את קביעתו לפיה יש לדחות את הבקשה. הנימוקים לדחיית הבקשה היו, בלשונו של ביהמ"ש קמא:

" 16. לאחר דיון ושקילה הכריעה הוועדה, מההיבט הרפואי

מקצועי, כי יש לייחס את נכותה של התובעת לתאונה דנן, מבלי

לייחס את הנכות ו/או חלקה, לתחלואי העבר. במסקנות

אלו אין כל מקום להתערב.

17. תמיהות וסימני השאלה, גם אם הן שובות את האוזן

לכאורה, בבחינה בלתי מקצועית, אינן עומדות במבחן ההלכה

הפסוקה לצורך מתן היתר להבאת ראיות לסתור, על רמת