פסק-דין בתיק ברע 1054/06

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, (כב' הרשם קודסי), מיום 6/3/06 לפיה דחה את בקשת המבקשים לביטול עיקולים וסגירת תיקי הוצאה לפועל.

א.         רקע עובדתי :

המבקשים והמשיבים הינם צדדים להסכם פשרה מיום 21/10/01, במסגרתו מכרו המשיבים למבקשים 1 ו- 2 את מלוא אחזקותיהם במבקשת 3. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין במסגרת תיק בית משפט זה (ה"פ 165/01), (להלן: "הסכם הפשרה" או "פסק הדין").

בשנת 2005 נתקבלו שומות מס סופיות, בגין מכירת המניות שבוצעו, עפ"י הסכם הפשרה. לאחר שהמשיבים הגיעו להסדר עם רשויות המס, לתשלום שומות המס, פנו למבקשים על מנת שאלה ישלמו את אשר התחייבו, בהתאם לסעיף 17 להסכם הפשרה. פניותיהם של המשיבים לא הועילו. לפיכך, נאלצו לפעול, לשם אכיפת חיובם של המבקשים, בלשכת ההוצאה לפועל.

ביום 9/2/06 הגישו המשיבים, כל אחד מהם בנפרד, בלשכת ההוצל"פ בנצרת, בקשות לביצוע פסק הדין ולהטלת עיקולים על נכסי המבקשים, בטרם משלוח אזהרה (תיקי הוצל"פ שמספרם: 8-06-01130-10 ; 0-06-01132-10 ; 3-06-01135-10 ; 4-06-01136-10 בסך כולל של 2,176,412 ש"ח (להלן: "הבקשות לביצוע").

הבקשות לביצוע פסק הדין מתמקדות בביצועו של סעיף 17 להסכם הפשרה, הקובע כי המבקשים ישאו בתשלום כל המיסים שיחולו, ככל שיחולו על המשיבים, בעקבות העסקה נשוא הסכם הפשרה.

עוד באותו היום, קרי 9/2/06, נעתר כב' ראש ההוצל"פ, במעמד צד אחד, לבקשות ביצוע פס"ד ולבקשות להטלת עיקולים, והורה על הטלת עיקולים כנגד המבקשים (להלן: "החלטות העיקול").

ביום 2/3/06 הגישו המבקשים, לתיקי ההוצל"פ, "בקשה דחופה לביטול עיקולים ולסגירת תיקי ההוצל"פ". המבקשים טענו, כי עניינן של הבקשות לביצוע פסק הדין בחיוב כספי שלא פורש בפסק הדין, על כן סעיף 17 להסכם הפשרה, אינו ניתן לביצוע באמצעות הליכי הוצל"פ אלא, באמצעות הגשה תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך.  עוד טענו כי, לא ניתן לחייב אותם בתשלום שומות המס האישיות של המשיבים, ללא בירור נתונים עובדתיים שאינם חלק מפסק הדין.

ביום 6/3/06 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה לסגירת תיקי ההוצל"פ וקבע כי כל עוד פסק הדין לא בוטל, הרי הוא מחייב כולי עלמא, לרבות ראש ההוצאה לפועל.

נוכח החלטת ראש ההוצל"פ, הגישו המבקשים ביום 9/3/06, בקשת רשות ערעור זו, וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטות ראש ההוצל"פ מיום 9/2/06 ומיום 6/3/06.

ביום 9/3/06 נעתר בית משפט זה (כב' השופט אטרש), לבקשת עיכוב הביצוע, בכפוף להפקדת ערבויות.

ב.         עיקרי טענות הצדדים:

טענות המבקשים :

1.         ב"כ המבקשים טען כי החלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה הוא מוסמך לדון בבקשה לביצוע פסק הדין הינה שגויה. לשיטתו, סעיף 17 להסכם הפשרה, שאת ביצועו ביקשו המשיבים להוציא לפועל, עניינו בהצהרה לפיה חבים המבקשים בתשלום מיסים אשר יחולו על המשיבים בעקבות העסקה נשוא הסכם הפשרה ותו לא. מטעם זה כשלעצמו, לא ניתן לבצעו בהוצל"פ, ללא פניה נוספת לבית המשפט המוסמך.

2.         בהסכם הפשרה לא נקבע סכום המיסים בו חבים המבקשים. נקבע כי שיעור המס יקבע על ידי רשויות המס. מכאן, שהדרך הנכונה למימוש הזכות הנטענת לפי סעיף 17 להסכם הפשרה, הינה על ידי הגשת תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך, על פי עילת הסכם הפשרה.

3.         המשיבים לא היו רשאים לבסס את הבקשות לביצוע פסק הדין, לשם הוכחת הסכומים המבוקשים, על שומות מס הכנסה אישיות שלהם, והסכמים שונים שנערכו בין המשיבים לבין שלטונות המס, ואשר אינם חלק מפסק הדין.

4.         לא ניתן לחייב את המבקשים בתשלום שומות המס האישית של המשיבים, מכוח הסכם הפשרה, ללא בירור נתונים עובדתיים.

5.         נטל ההוכחה באשר לשיעור המס הנובע מהעסקה נשוא הסכם הפשרה, מוטל על כתפי המשיבים וטעון קביעה שיפוטית של בית המשפט המוסמך. המשיבים ביקשו לקצר לעצמם את הדרך לכן הגישו את הבקשות לביצוע פסק דין.

טענות המשיבים :

1.         המשיבים טענו כי, המבקשים אינם מעלים כל סיבה עניינית להתערבותו של בית המשפט. קבלת הבקשה תהווה פגיעה, בין היתר, בשני עקרונות חשובים במשפט הישראלי. הראשון, פגיעה בסופיות הדיון ובזבוז משאביו היקרים של בית המשפט. השני, התערבות בחופש התקשורת של הצדדים.