פסק-דין בתיק ברע 1038/07

ביום 18/5/21998 נפגעה המשיבה מס' 5 עת מעדה במרכז מסחרי בעיר נצרת עילית. בגין נזקיה הוגשה ביום 19/7/2000 תביעה נגד המשיבות בבית משפט השלום בנצרת. המשיבה מס' 1 היא עיריית נצרת עילית והמשיבה מס' 2 הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ - היא המבטחת של המשיבה מס' 1. כמו כן הגישה המשיבה מס' 5 את תביעתה נגד המשיבה מס' 3, חברת בדק הצפון, כמי שביצעה את עבודות הבנייה והשיפוץ במקום הארוע. המשיבות 2-1 הגישו ביום 30/10/2000 הודעת צד ג' נגד המשיבה 3. כעבור זמן לא מבוטל וביום 1/3/2004 תיקנו המודיעות את הודעת צד ג' והוסיפו את המבקשת - מגדל חברה לביטוח בע"מ מכוח פוליסת ביטוח שהוצאה עבור המשיבה מס' 3 לתקופה של עבודות השיפוץ במרכז המסחרי שבו נפגעה התובעת. כבר עתה ראוי לציין כי מעיון בפוליסה, שהוציאה המבקשת, ביום 1/1/1998, למשיבה מס' 3, עולה כי גם המשיבה מס' 1, מבוטחת בפוליסה. המבקשת לא הגישה כתב הגנה וביום 27/7/2005 הגישו המשיבות 2-1 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 20/9/2005 ניתן נגד המבקשת פס"ד המחייב אותה לשפות את המודיעות בכל סכום בו תחוייבנה המודיעות. ביני לביני נמשך ההליך בתביעה העיקרית וביום 26/4/2006, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והוגשו תחשיבי נזק, הגיעו הצדדים ( המשיבות 2-1 והמשיבה 5) כדי הסכם פשרה לפיו יפצו המשיבות 2-1 את המשיבה 5 בסך של 150,000 ש"ח. בסעיף 7 להסכם הפשרה, אשר אושר ע"י ביהמ"ש קמא, נכתב כי: " מכוון שהנתבעת 3 והצדדים השלישיים לא הסכימו להסדר הפשרה נשוא הודעה זו, וגם לא הסכימו לוותר על הוצאותיהם, תמשכנה הנתבעות 2+1 לנהל את ההודעה לצד שלישי נגד הצדדים השלישיים, במטרה לקבל שיפוי ו/או השתתפות...".

ביום 16/2/2005 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגיש בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 3523/06) ובד בבד הגישה אף את הבקשה לביטול פסק הדין (בש"א 3524/06). בבקשתה להארכת מועד טענה המבקשת טענות רבות ושונות. בעיקרו של דבר ניתן לסכם ולומר כי המבקשת טענה כי לא קיבלה את ההודעה כנגדה - לא מהמודיעות ולא, כמצופה, מהמבוטחות ,על פי הפוליסה, המשיבה מס' 1 והמשיבה מס' 3 כך שלא ידעה על ההליך. כמו כן טענה המבקשת כי לא קיבלה את פסק הדין לידיה תוך זמן סביר ולאור אופן ניהול עיניניה לא עלה בידה להגיש את הבקשה לביטול פסד הדין במועד. המשיבות 2-1 התנגדו לבקשה וטענו כי המבקשת התנהלה ברשלנות ואין למחול לה על איחורה. ביום 17/12/2006 ניתנה החלטה, ע"י כב' השופט ס. יוסף, הדוחה את הבקשה להארכת מועד ומייתרת, הלכה למעשה, את בחינתה לגופה של הבקשה לביטול פסה"ד. על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני.

המבקשת חוזרת על טענותיה כפי שהעלתה בביהמ"ש קמא וטוענת כי היה מקום להאריך את המועד לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה. המבקשת סבורה כי אין הדעת סובלת מצב לפיו היא תחוייב בסכום הסכם הפשרה מבלי שהייתה צד להסכם זה. המשיבות 2-1 מתנגדות לבקשה. לדידן איחורה של המבקשת להגיש את הבקשה לביטול, במועד, אינו איחור מוצדק ומהווה ניהול רשלני של התיק ודרך התנהלות זו אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת. שאר המשיבים, באופן כזה או אחר, משאירים את העניין לשיקול דעת בית המשפט אך טוענים כי במחדלה של המבקשת נגרמו להן הוצאות מיותרות כגון הגשת תגובה לבקשה דנן. 

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולרבות בתיק בית המשפט קמא, ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבים ההזדמנות להביע עמדתם בעניין זה.

אכן נושא הארכת מועד מסור, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה המבררת אך בעיניננו נראה כי נפלה שגגה בהחלטת ביהמ"ש קמא; ביהמ"ש קמא השתית את החלטתו, לדחיית הבקשה, על שני אדנים הראשון בעניין מחדלה של המבקשת להגיש הגנתה במועד וכן איחורה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין והשני נעוץ בעובדה כי המשיבה מס' 5 כבר קיבלה את כספי הפיצוי, ובלשון ביהמ"ש קמא:

לטעמי אין בנימוקים אלה, בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה, כדי לדחות את הבקשה להארכת המועד. מבלי להביע עמדה לגופה של בקשת הביטול, מבלי להתעלם מכך כי התנהלותה של המבקשת גורמת להוצאות מיותרות ולהליכים מיותרים, אך עדיין לא נראה כי זו נובעת מזלזול בהליך המשפטי עד כדי קיפוח זכויותיה וחיובה בפסק דין, שהושג בפשרה, שכלל לא נטלה בה חלק.

לאור כל האמור לעיל אני מורה בזאת על הארכת המועד המבוקשת. בתיק ביהמ"ש קמא מצויה כבר הבקשה לביטול פסק הדין (בש"א 3524/06) ולאור כל האמור לעיל הרי שיש לדון בה לגופה.

בנסיבות הענין אני נמנע מעשיית צו להוצאות.

ניתן היום י"ג בסיון, תשס"ח (16 ביוני 2008) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001038/07ברע054 ורד+פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: