פסק-דין בתיק ברע 002249/04

א.        בקשת רשות ערעור פסק דינו מיום 14.6.04 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט א' שוורץ) אשר חייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 2,000 ש"ח בגין הזמנה שבוטלה.

            אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         בית המשפט לתביעות קטנות קבע בפסק דינו מיום 14.6.04 כדלהלן:

            "עיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את הצדדים, כולל עד נוסף.

לגבי טענות הנתבע שיש לדחות את התביעה עקב פסק דין קודם שניתן ע"י כב' השו' יפרח בתיק תק 5183/03, אני דוחה את הטענה, אומם גם באותו תיק עלה עניין השיקים כאן ועל ידי בעלת החשבון, אך שם נקבע שהעסקה אמיתית הייתה בין התובעת כאן לבין הנתבע, עולה מן הדיון שאכן העסקה האמיתית שבוטלה הייתה בין התובעת לבין הנתבע כאש התובעת עשתה שימוש באמצעי תשלום של השיקים של אחותה והמחלוקת היא האם ההזמנה בוטלה יום אחרי ביצועה כפי שטוענת התובעת וגרושה, או חודש אחרי ולאחר שהוכן חומר ונגרמו הוצאות.

            בעניין זה אני מעדיף את עדות התובעת, אני מאמין לתובעת שההזמנה בוטלה זמן קצר לאחר עשייתה.

אין מחלוקת שדבר לא סופק לתובעת ולא שוכנעתי או ראיתי ראיה כלשהי לפיה לנתבע היו הוצאות בעין כמו חומר גלם שנחתך, שקשורות להזמנה, למעט ביטול זמנו, יחד עם זאת אני מקבל את טענת הנתבע שלפני שנפתח תיק ההוצל"פ בחדרה שילם שני תשלומים של 800 ש"ח לאוחז בשיקים ולמעשה בגין שני השיקים לגביהם נפתח התיק לפחות קרן של אחד מהם שילם - כך עולה מפירטי המחשב שבתיק ההוצל"פ.

בהסדר הפשרה באותו תיק מדובר על שיק שלישי ונוסף מאותה סדרה שככל הנראה היה בידי אותו תובע אך לא הוגש לביצוע בהוצל"פ.

            בנסיבות אלה וכאשר התובעת נאלצת לשלם 3,000 ש"ח בגין שיקים שמסרה בגין הזמנה שבוטלה, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,000 ש"ח...."

(עמ' 1-2 לפסק הדין)

על פסק דין זה הערעור שבפני.

ג.         התביעה שהונחה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, למרות סכומה הנמוך יחסית, סבוכה משהו.

המערער הוא נגר במקצועו ובמהלך חודש ינואר 2001 הזמינה המשיבה אצל המערער עבודת נגרות, אותה ביטלה לטענת המערער כחודש לאחר ההזמנה.

בגין העבודה שילמה המשיבה למערער שישה שיקים על סך 1,500 ש"ח כל אחד המשוכים על שם אחותה, הגב' איריס בן דויד.

לטענת המערער, משפנתה אליו המשיבה בבקשה לבטל את העסקה, הסכים לביטול ההזמנה, בכפוף לכך שהמשיבה תפרע שיק אחד בסך 1,500 ש"ח, בגין עלות החומר שעשה בו המערער שימוש.

לטענת המערער, בגין הזמן שחלף ממועד הזמנת העבודה ועד למועד ביטולה, הועברו חלק מהשיקים לספקים, המערער לא יכול היה להשיבם לידי המשיבה ומשכך השיב המערער למשיבה, לטענתו, רק שני שיקים. בגין השיקים האחרים, שהועברו לספקים, סוכם בין הצדדים, לטענת המערער, כי המשיבה  תפרע את ארבעת השיקים, ובתמורה ישיב לה המערער כסף מזומן במועד התשלום בגין שלושת שיקים; ואילו בסכומו של השיק הרביעי, האחרון, תישא המשיבה על פי הסיכום בין הצדדים.

            לטענת המערער, עמד בתנאי הסיכום שבין הצדדים, אולם המשיבה לא עמדה בהתחייבותה.

            לטענת המערער, ביום 1.6.03 הגישה אחותה של המשיבה כתב תביעה כנגד המערער, בו תבעה מהמערער סך של 8,010 ש"ח. התביעה נדחתה על ידי כב' השופט מ' יפרח, בפסק דינו מיום 22.7.03.

            לאחר דחיית תביעה זו, שהוגשה על ידי אחותה של המשיבה, הגישה המשיבה עצמה תביעה נוספת לבית משפט לתביעות קטנות, בה טענה כי העסקה בגינה נתנו השיקים נעשתה על ידה, ועוד שבה וטענה  את הטענות שנטענו בתביעה הקודמת שהוגשה על ידי אחותה.