פסק-דין בתיק ברע 001187/04

בקשת רשות ערעור על פסק דין, מיום 26.11.03, שניתן בת.א. 4760/03 בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופטת ארנה לוי), לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבים 1 ו- 2 (להלן: " משפחת גונן") סך של 13,000 ש"ח. כן חוייבה לשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט בסך 1,000 ש"ח (להלן: " פסק  הדין").

ביום 1.5.05 החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

רקע

באפריל 2003 התקשרה משפחת גונן עם משיבה 3 (להלן: " חברת הנסיעות") בהסכם, לפיו סיפקה חברת הנסיעות למשפחת גונן כרטיסי טיסה למקדוניה וטורקיה הכוללים שרותי קרקע.

לפניית משפחת גונן, מסרה חברת הנסיעות מידע, לפיו ינפיקו שלטונות מקדוניה למשפחת גונן אשרות כניסה בנמל התעופה בסקופיה, עם המצאת הזמנת שהייה בבית מלון מקומי.

בדיעבד, התברר שהמידע שנמסר למשפחת גונן על ידי חברת הנסיעות, אודות אשרת הכניסה, היה שגוי. בהעדר אשרת כניסה, שלא הוצאה מראש, נלקחה משפחת גונן עם נחיתתה בנמל התעופה בסקופיה, ביום 15.4.03, לחקירת המשטרה המקומית  לאחריה גורשה ממקדוניה לאיסטנבול שבטורקיה. משם גורשה משפחת גונן לישראל, לאחר שהובהר לה שלנוכח גירושה ממקדוניה אין היא יכולה לשהות בטורקיה.

ביום 15.5.03 הגישה משפחת גונן תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות, בה תבעה לחייב את חברת הנסיעות לשלם לה סך של 17,800 ש"ח כפיצוי בגין נזק כספי ישיר ועוגמת נפש שנגרמה לה.

ביום 13.7.03 שלחה חברת הנסיעות הודעת צד שלישי למערערת, העוסקת באספקת מידע באמצעות מחשב לסוכנויות נסיעות בארץ ובחוץ לארץ, בטענה שהמידע אותו מסרה למשפחת גונן אודות אשרות הכניסה למקדוניה נמסר לה על ידי המערערת והיא זו האחראית למהימנות המידע.

בדיון מיום 25.8.03, טענה המערערת שהמידע האמור התקבל אצלה מחברת Timatic השייכת לקבוצת TIM העולמית (להלן: " חברת " TIM"), אותה היא מבקשת לצרף לתביעה כצד שלישי נוסף. 

עד למועד הדיון בו ניתן פסק הדין לא הגישה המערערת הודעה לצד השלישי הנוסף.

בפסק הדין נקבע (עמ' 4):

"...

צד ג' הוא חברה אשר מספקת, בתשלום, שירותי מידע לסוכנויות נסיעות. כמי שמספק מידע, הרי שחובה עליו לצפות כי הלקוחות של סוכנויות הנסיעות יסתמכו על מידע זה ויפעלו על פיו. במקרה זה בהתאם לעדויות התובעים, אשר נתמכות גם על ידי הנתבעת ועל ידי המסמכים שהוצגו מטעמה, הסתמכו התובעים על מידע שגוי.

אני מקבלת את עדויות התובעים לעניין הנזקים שנגרמו להם עקב המידע השגוי שנמסר להם ולעניין חוסר יכולתם להיכנס למקדוניה וגירושם מארץ זו.

צד ג' טען כי ההסכם עם הנתבעת פוטר אותו מכל אחריות. ראשית אציין, כי לא הוצג כל הסכם בין צד ג' לבין הנתבעת. שנית, גם אם נתייחס להסכם שצורף על ידי צד ג' בכתב ההגנה שלו, הרי שצד ג' הפנה לסעיף 17 להסכם. סעיף זה דן בכח עליון. סעיף זה אינו מתאים לענייננו, וברור שאין מדובר כאן בפטור בשל כח עליון. שלישית, ההסכם שצורף הוא חוזה אחיד ובהתאם לכך יש לבחון את תניות הפטור שבו, אם קיימות. בענייננו, איני רואה כיצד יכול צד ג' להסתמך על ההסכם שצורף לכתב ההגנה שלו.

צד ג' מפנה את כל טענותיו לחברת TIM . למרות זאת, חברה זו לא צורפה בתיק זה, ובהעדר ראיות לעניין אחריות חברה זו ובהעדר גרסתה, לא אדון באחריותה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי צד ג' כמי שסיפק מידע שגוי לנתבעת, מידע אשר הגיע בסופו של דבר לתובעים, וחב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים, הפר את חובותיו ובכך התרשל.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את צד ג' לשלם לתובעים סכום כולל, בגין ההוצאות הישירות ובגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים עקב האירוע, של 13,000 ש"ח. בנוסף אני מחייבת את צד ג' לשלם הוצאות לתובעים ולנתבעת סך של 1,000 ש"ח כל אחד.

...