פסק-דין בתיק בית דין אזורי לעבודה בחיפה

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, (להלן: " החוק ") על החלטת ועדת העררים שליד שרות התעסוקה מיום  (להלן: " הועדה ").

2.         הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער לא פעל במעמד סביר ובתם לב כדי לקבל את העבודה שהוצעה לו ב "מ.ס.ד שירותי סיעוד בע"מ".

3.         תמצית טיעוני המערער :

טעתה הועדה בכך שקבעה כי המערער הכשיל עצמו בראיון עבודה וכי רישום הסירוב בוצע

כדין, שכן התנהגותו של המערער כלל לא הצביעה על הכשלה עצמית של ראיון העבודה

והוא מעולם לא סירב לקבל את העבודה שהוצעה לו, וכי המעסיק הוא זה שסירב לקבלו

לעבודה, כיוון שסבר שהמערער אינו מתאים לתפקיד זה.

4.         תמצית טיעוני המשיב :

א.         המערער רשום בלשכת התעסוקה במחלקת הבטחת הכנסה החל משנת 2007 ועל אף הנסיונות הרבים להשימו במעגל העבודה, הדבר לא צלח, שכן המערער סירב לבדוק אפילו את ההפניות בחלקן.

ב.         המערער, ואשר נשלח ביום 14.8.11 לעבודה של מטפל בקשישים בחברת "מ.ס.ד שירותי סיעוד בע"מ", התייצב ביום 15.8.11 וביקש מהמעסיק לחשוב באם יהיה מעוניין בעבודה של 10 ש"ש, וחזר רק ביום 17.8.11 ונאמר לו ע"י המעסיק כי היה עליו להתחיל כבר את העבודה, באותו מועד המשרה כבר לא היתה זמינה.

ג.          המשיב הפנה את המערער למספר רב של עבודות ואף לקורסים לעברית ולהשלמת השכלה ל-10 שנות לימוד, אך גם שם טען שהוא אקדמאי ואינו מוכן ללמוד עם אנשים שאין להם 10 שנות לימוד, ללמדכם על חוסר רצונו של המערער להשתלב במעגל העבודה.

דיון והכרעה

5.         חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקה פד"ע כג' 297) ,ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה ,בין השאר,בסוג העבודה,בענף העבודה,במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. ( דב"ע נז/91-7 משייב נ' שרות התעסוקה ,עבודה ארצי,כרך ל(2) 38).

6.         כבר נקבע בפסיקה כי אם דורש העבודה מודיע למעסיק הפוטנציאלי על תנאים מגבילים, אשר מעסיק סביר לא היה מסכים להם, אזי רואים אותו כמי שדחה את הצעת העבודה.  

7.         על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפניה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המשיב כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדויקת (ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ. שירות התעסוקה , ניתן ביום 3.10.02).

8.         במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים בתיק, התרשמנו כי אין כל ספק כי המערער הוא זה שגרם לאי קבלתו לעבודה בכך שלא היה זמין לקבלת העבודה באופן מיידי, ותחת זאת ביקש ארכה מהמעסיק על מנת לחשוב על הצעת העבודה, דבר אשר אינו מקובל כלל.

9.         מצופה מאדם אשר נמצא במצב אשר בו הוא זקוק לגמלת הבטחת הכנסה, לעשות את כל המאמצים להתקבל לעבודות אליהן הוא מופנה ע"י שירות התעסוקה, להתנהל בתום לב ולא להעמיד דרישות וקשיים אשר יש בהם כדי להכשילו בקבלתו לעבודה.

10.        עיון בתיקו של המערער מלמד, כי בתקופה שבין 9/08 ועד 8/11 הופנה ע"י המשיב למספר רב של עבודות, אך על אף עובדה זו, הוא לא עשה מאמצים מינימאליים להתקבל לעבודות אלה. מה שמלמד על חוסר רצונו של המערער להשתלב במעגל העבודה.

11.        מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערער נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות,ללא צו להוצאות.