פסק-דין בתיק א 992/98

1.         התובע יליד 4 באפריל 1966, חקלאי ותושב אזור ג'נין, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, מירי חיילי צה"ל ביום 14/9/91 או בסמוך לאותו מועד. לגרסתו נפגע כאשר כוחות הביטחון פעלו בקרבת מקום מגוריו. תוך כדי אותה פעילות, נורו או נפלטו מספר קליעים מקליעי הנשק שהוחזקו בידי כוחות הביטחון ואחד הקליעים או יותר פגעו בשגגה בגופו וגרמו לפציעתו באיברים שונים.

עקב הפגיעות האמורות טען התובע לנכות רפואית של 40% בהתאמה לסעיף 35(1)ד-ה לתקנות המוסד לביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל ), בתחום הכירורגי-אורטופדי בפרק הירך, ובשל קיצור הגפה הימנית, טען לנכות נוספת בשיעור של 20% לפי סעיף 47(5)(ד) של התקנות.

            התביעה הוגשה ב- ב- 16/8/98 המחלוקת היא הן בשאלת החבות והן בשיעור הנזק.

החבות

2.         בכתב התביעה אין פירוט לאירוע הנטען מעבר לזה שהובא בסעיף 1 לעיל, ויש לומר, כבר בשלב זה, כי התיאור הוא כללי וסתמי, ויש בו להקשות על יכולת הנתבעת להתגונן מפני תביעה כזו, בכלל, וכאשר מדובר בתביעה שהוגשה כחודש לפני תום תקופת ההתיישנות, בפרט. עובדה זו לכשעצמה יש בה הכבדה יתירה על הנתבעת, במיוחד כאשר לא מדובר באירוע יחידני ו/או ייחודי, ובמקביל יש בו להטיל חבות על התובע לעמוד בדיות הראיות, ביתר הקפדה (ראה גם ת"א 111/98 עבד אלקאדר חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ומדינת ישראל, כפי שצוטטו בעניין חסין סאהר ת"א 1470/97 אחמד חסין סאהר נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, נספח ב' לסיכומי הנתבעת).

3.         לטענת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה, לא הייתה לו ידיעה לגבי נסיבות התאונה מעבר לאמור לעיל.

בתצהיר עדותו הראשית ניתן הפירוט בסעיפים 5 ו-6 בזו הלשון:

" 5א.     ביום 14/9/91 בסביבות השעה 15:00 הייתי בבית. הספקתי כבר לחזור

מעבודתי בשדה באותו יום. התכוונתי לצאת מן הבית על מנת להאכיל

את הפרות, שהיו ליד הבית. ביתנו נמצא במרחק של כ- 600 מטרים

ממרכז הכפר ג'דידה. בשכונה זו בתים בודדים. מן השכונה אל מרכז

הכפר מובילה דרך עפר.

ב.         יצאתי מן הבית והספקתי להתרחק מספר צעדים בלבד מן הדלת של הבית.

תוך כדי כך הבחנתי לפתע במספר חיילי צה"ל, שהיו על דרך העפר. אחד

מהם כיוון אלי את הרובה וירה בי ללא אזהרה מוקדמת.

נפגעתי באגן ונפלתי ארצה. ראיתי שהחיילים נאספו מסביבי ומיד לאחר

מכן התרחקו. בתוך רגעים ספורים הגיעו למקום שכנים מן השכונה והעלו

אותי על מכונית, שהובילה אותי לבית החולים.

            6א.       אני מבקש להבהיר שלא עשיתי לפני פציעתי דבר שנועד לפגוע בחיילי צה"ל

הנ"ל או במישהו אחר וכי לא הייתה שום הצדקה לירי לעברי. אין לי שום

ספק שכל התקרית כולה נובעת מטעות מצערת של החייל או החיילים

המעורבים באירוע זה.

ב.         יש להבהיר שהשכונה שבה אני מתגורר הייתה שקטה לחלוטין בעת התקרית