פסק-דין בתיק א 98571/00

מבוא

1.         עניינה של תביעה זו בשלוש תאונות דרכים, לפי הפירוט הבא:

א.      תאונה מיום 18.6.94, עת נהג התובע ברכב מס' 3857487, שבוטח בידי הנתבעות 1, 3 (להלן: "התאונה הראשונה");

ב.      תאונה מיום 28.9.99, עת נהג התובע ברכב מס' 3216418, שבוטח בידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה השנייה");

ג.       תאונה מיום 9.11.00, עת נהג התובע באותו רכב (להלן: "התאונה השלישית").

2.         הנתבעות 1, 3 מכירות בחבותן לפצות את התובע בגין התאונה הראשונה; הנתבעת 2 בגין התאונות השנייה והשלישית. הצדדים חלוקים, אם כך, בשאלת שיעור הפיצוי.

3.         אקדים ואעיר, כי יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו לסיים תיק זה בפשרה והתעקשו על קיום הוכחות. מאחר וההצעות פורטו בפרוטוקול, אני מרשה לעצמי לציין, כי כב' השופטת אגי הציעה לסיים את התיק בפיצוי של 3,000 ש"ח בגין כל אחת מהתאונות השנייה והשלישית (הצעה שהנתבעת 2 קיבלה, אך התובע דחה), ובפיצוי של 18,500 ש"ח בגין התאונה הראשונה (הצעה שדומה שהן התובע והן הנתבעות 1, 3 דחו). שוב, קשה להבין כיצד לא גישרו הצדדים על הפערים וחלקם אף לא הסכימו לפסיקה על דרך הפשרה; אלו סדרי גודל שלא הצדיקו התמשכות הליכים של 6 שנים (התובענה אף נמחקה מחוסר מעש בשלבים מוקדמים יותר). התלבטתי אם להטיל על הצדדים או מי מהם הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך החלטתי לבסוף לגזור על עצמי ריסון בנקודה זו.

חוות הדעת הרפואית

4.         פרופ' משה סלעי מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לבדיקת נכותו של התובע בגין שלוש התאונות (להלן: "המומחה").

            המומחה בדק את התובע ביום 29.10.03 וערך חוות דעת מיום 28.12.03. המומחה מסכם את חוות דעתו, בעמ' 3, בקבעו: "... תלונותיו כיום הן בעיקר לגבי הגב התחתון כאשר לגבי הצוואר אין למעשה כיום תלונות ובדיקת הצוואר תקינה. במועד בדיקתי בדיקת ע"ש מתני תקינה, אין דפורמציה או סימני חסר נוירולוגי, או הגבלה בתנועות. בצילומים אין לראות ממצאים חבלתיים אלא שינויים ניווניים קלים (גם אם מוקדמים מעט לגילו, אך מוסברים בעודף המשקל). לאור כל האמור לעיל הנני מעריך כי לא נותרה למר שמחון עופר נכות אורטופדית צמיתה בעקבות התאונות... אני מעריך כי היה באי כושר למשך כ- 10-6 שבועות לאחר התאונה הראשונה ו - 14-10 יום לאחר כל אחת מהתאונות הנוספות. איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדים או מגבלה לעבודתו בעקבות התאונות...".

5.         מדובר, לפיכך, בתובע שלא נגרמה לו נכות רפואית בגין התאונות הנדונות.

הנזק

6.         התובע טוען בתצהירו כי בגין התאונה הראשונה שהה באי כושר מלא למשך 135 יום (כ - 4 חודשים וחצי) (סע' 9 לתצהיר ותעודות אי כושר מצורפות). המומחה, כאמור, העריך את תקופת אי הכושר בגין תאונה זו בפרק זמן של בין 6 ל - 10 שבועות בלבד. כך או כך, טוענות הנתבעות 1, 3, התובע לא הוכיח כלל הפסדי שכר באותה תקופה; לטענתן, התובע, כעצמאי וכבעלים של חברה, נמנע מהצגת מסמכים חשבונאיים רלוונטיים של החברה שבבעלותו ובבעלות אשתו, ומשבחר להסתיר את רווחיה והסתפק בהצגת תלושים ש"הוציא לעצמו", יש לקבוע כי לא הוכיח כל נזק.

            ובכן, לפי דו"ח רשם החברות (נ/1), עולה כי התובע ואשתו הקימו את חברת שטיחי שמחון בע"מ כבר בדצמבר 1993. התובע צירף לתצהירו מסמכי שכר, המעידים על כך שבחודשים ינואר - יוני 1994 "משך" כשכיר שכר חודשי נטו של 5,000 ש"ח; בחודשים יולי - נובמבר לא "משך" דבר, ובחודש דצמבר 3,500 ש"ח בלבד. בכל שנת המס עמד השכר על 55,142 ש"ח (נספחי יג').

            בנוסף, הציג התובע טופס 106 של עובד בשם מרק רובינשטיין, לשנת 1994 (נספח יב'), וטען כי עובד זה החליפו בעסק בחודשי ההיעדרות. ראשית, ללא עדות העובד, משקלו של המסמך נמוך. שנית, הגם שמסומנים בטופס 5 חודשי עבודה (יוני - אוקטובר), אזי השכר המפורט בטופס, שאמור לשקף את השכר לכל שנת המס (ראו והשוו נספחי כב'), מסתכם ב - 6,921 ש"ח ברוטו בלבד לחמישה חודשי עבודה, כך שהרלוונטיות שלו לא ברורה. האם התובע מבקש לטעון כי די היה בעובד זמני בעבודה חלקית בשווי של כ - 1,200 ש"ח לחודש על מנת לשמר את פעילות העסק?

            מכל מקום, נתוני השכר שנכללים בנספחי יג' הנ"ל אינם עומדים לבדם. אלו המופיעים בתקצירי השומה של התובע (ואשתו), נספחי כא', מלמדים כי היקף ההכנסות הכולל לשנת 1994 (115,321 ש"ח) דומה לזה של שנת 1993 (107,118 ש"ח) ולזה של שנת 1995 (119,828 ש"ח); דומה כי התובע עורך "שיפטינג" פנימי בין שכר, הכנסה מעסק וכו', אך ברמה של שורה תחתונה קשה להצביע על נזק ממשי. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שלא הוצגו הדו"חות הרלוונטיים של החברה.

7.         חרף כל זאת, ובמיוחד בהתחשב בחוות דעת המומחה, שהעריך את תקופת אי הכושר בכחודשיים בממוצע, לא הייתי שולל מהתובע כל פיצוי. ניתן להעריך, כי בעל עסק שנעדר מעסקו כחודשיים (להבדיל מפרקי זמן של שבוע - שבועיים, כבתאונות האחרות), נגרם לו חסרון כיס מסוים, בין אם בפחיתה בהכנסות שעשויה הייתה נוכחותו להצמיח ובין אם בגידול בהוצאות כדי לשמר את רמת ההכנסה.

            על דרך האומדן הייתי פוסק לתובע סך של 15,000 ש"ח, בערכי היום.

8.         בשים לב לאופי הפגיעות ולהיקף הטיפולים הרפואיים הייתי פוסק, בגין כאב וסבל, סך של 7,500 ש"ח לתאונה הראשונה, וסך של 4,000 ש"ח בגין כל אחת משתי התאונות האחרות (הכל בערכי היום).

9.         יתר הנזקים לא הוכחו. עם זאת, אמנע מחיוב התובע בעלות חוות דעת המומחה, מאחר ונקבעו מספר ממצאים ותקופות אי כושר.

לסיכום

10.       אני מחייב את הנתבעות 1, 3 לשלם לתובע פיצוי בסך 22,500 ש"ח בגין התאונה הראשונה.

            אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצוי בסך 8,000 ש"ח בגין התאונה השניה והשלישית.