פסק-דין בתיק א 9457/03

1.         התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבע בגין תאונת דרכים שאירעה בכפר פקיעין (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג מיצובישי אשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח (להלן -הרכב המבוטח). בגין נזק זה פיצתה התובעת את המבוטח בסך כולל של 11,857 ש"ח (כולל שכ"ט שמאי ומשוערך ליום הגשת התביעה).

הנתבע נהג בעת התאונה ברכב מסוג יונדאי (להלן -היונדאי), ולטענת התובעת הוא אחראי לאירוע התאונה.

2.         הנתבע שלח הודעת צד שלישי כנגד חברת הביטוח אשר לטענתו ביטחה את היונדאי בפוליסת ביטוח צד שלישי במועד קרות התאונה.

3.         התובעת והנתבע חלוקים באשר לאחריות לתאונה ולגובה הנזק:

אין מחלוקת כי שני הרכבים היו בעצירה מוחלטת בכניסה לצומת, כאשר היונדאי נמצא לפני הרכב המבוטח.

לטענת התובעת, היונדאי החל לפתע לנסוע לאחור ופגע בחזית הרכב המבוטח.

הנתבע טוען מנגד כי הרכב המבוטח נסע קדימה ופגע ביונדאי.

4.         בנוסף, הנתבע וצד ג' חלוקים בעניין מועד קרות התאונה.

לטענת הנתבע התאונה אירעה ב 3/12/01.

לטענת צד ג', התאונה אירעה ב-26/11/01 ופוליסת הביטוח הוצאה לנתבע בתאריך 01/12/01. לפיכך טוען צד ג' כי לנתבע לא היה כיסוי ביטוחי בעת קרות התאונה.

   5.      לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, עיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל תמונות הרכב המבוטח לאחר התאונה, תצהיר החוקר מטעם צד ג' והנספחים שצורפו לו (להלן - החוקר) וזיכרון הדברים אשר לטענת נהג הרכב המבוטח נחתם בינו לבין הנתבע לאחר התאונה (אשר הוגש וסומן ת/1; להלן - זיכרון הדברים או ת/1)), ובשים לב לתקנות התעבורה הרלוונטיות, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1        כללית שוכנעתי להעדיף את גרסתו של מבוטח התובעת על פני עדותו של הנתבע שלא שוכנעתי באמינותה ולמעשה נסתרה במסמך ובראיות נוספות שהוגשו ונשמעו.

5.2.       האחריות

על פי עדות נהג הרכב המבוטח, התאונה נגרמה באשמת הנתבע לאחר שהאחרון נסע לאחור ופגע ברכב המבוטח.

על פי תצהיר ועדות החוקר, לאחר חקירת נסיבות התאונה (בין היתר, על ידי גביית הודעה מהנתבע), הוא הגיע למסקנה כי התאונה נגרמה לאחר שהיונדאי נסע לאחור ופגע ברכב המבוטח.

על פי זיכרון הדברים ת/1, אשר הנתבע הודה כי הוא חתום עליו (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת 09/11/05), הנתבע מודה בגרסת התובעת ובאחריותו לתאונה והודאתו מהווה הודאת בעל דין.

הנתבע אמנם טען בדיון בפני כי חתם על זיכרון הדברים מבלי שקרא אותו.

טענת הנתבע כי לא קרא את המסמך עליו חתם - דינה להדחות שכן עפ"י כל פסיקה רלוונטית אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם (ראה לעניין זה -  ע"א 2119/94 - צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2), 77 ,עמ' 84-85; ע"א 1548/96 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', תק-על 2000(2), 1566, עמ' 1571).

ועוד לבד מטענה הנזכרת, לא הניח הנתבע כל תשתית ראייתית המאיינת את תוכן המסמך ת/1 עליו חתם, כך למשל גם נמנע מלהביא עדים נוספים לתאונה - הנוסעים אשר על פי גרסתו, שישבו ביונדאי בעת התאונה ויכלו לשפוך אור על נסיבות אירוע התאונה. הימנעותו הנזכרת פועלת לרעת גרסתו.