פסק-דין בתיק א 93180/01

1.         צד ג' (להלן: "אייל" ) נהג ברכבו של אביו, התובע 2 (להלן: "אריה" ) בכביש תל אביב-רמלה (להלן: "הכביש" ) ביום שישי, 05/01/01, בסביבות השעה 23:00 (להלן: "מועד האירוע").

            תוך כדי נסיעה, כך על פי הנטען בכתב התביעה, נפל הרכב המדובר (להלן: "הרכב" ) "לבור בעומק של כמטר" וניזוק בחלקו התחתון. 

            התובעת 1 (להלן: "התובעת" ) פיצתה את אריה על הנזקים שנגרמו לרכב, על פי דו"ח שמאי (נספח ב' לכתב התביעה) וכן נשאה בשכר טרחת השמאי.

            מסכום הפיצוי בגין הנזקים, הפחיתה התובעת את דמי ההשתתפות העצמית הנקובים בפוליסה הן בקשר לנזקים והן בקשר לירידת הערך שנגרמה.

            התובעת תובעת כאן את התשלומים, שנשאה בהם.

            אריה תובע את הנזקים שלא שולמו לו, לאחר הפחתת דמי ההשתתפות העצמית הנזכרים.

2.         באותם ימים ביצעה הנתבעת 1 (להלן: "רכבת ישראל" ) עבודות שדרוג למסילת רכבת ישנה, שחלקה עברה על הכביש, במקום, שבו נטען כי אירע האירוע.

            את העבודות מטעמה ביצעה הנתבעת 2 (להלן: "עשוש" ), ששימשה כקבלן לביצוע אותן עבודות. הנתבעת 3 (להלן: "גדיש" ) נשכרה לשמש כחברת פיקוח של העבודות.

            כל הנתבעות נתבעות כאן בשל אחריותן לקרות האירוע ולנזקים שנגרמו (ההתייחסות הינה, כמובן, לכתב התביעה המתוקן), כאשר, על פי הטענה, לא היו בכביש כל אמצעי התראה שיזהיר על העבודות הנעשות וכל אמצעי בטיחות מתאים.

3.         כל הנתבעות כופרות באחריות הנטענת כלפיהן ואף כופרות בעצם קרות האירוע עצמו.

מלבד זאת, מטילה רכבת ישראל את האחריות לפתחן של עשוש וגדיש, וכל אחת משתי אלה מטילה את האחריות על רעותה.

טענתן המשותפת והמרכזית של כל הנתבעות היא, שהן דאגו להציב בכביש את כל אמצעי ההתראה והבטיחות הנדרשים, ולא יתכן שאייל לא הבחין בהם.

            עוד טוענות הנתבעות לכך, שלא התקבלה כל הודעה אצלן על האירוע, סמוך למועד הנטען, וכן לא התקבלה כל הודעה על אירוע אחר דומה, כפי שצפוי היה שיקרה, על פי גרסת התביעה.

4.         לאור הבדלי הגרסאות, נדרשו כל נציגי הצדדים להיפגש במקום האירוע הנטען, כדי לברר אם כולם מכוונים לאותו מקום.

            המפגש התקיים, וכל אחד נותר בעמדתו.

            משכך, מתעוררת ראשית כל השאלה: ההיה האירוע או לא היה?

5.         אייל תיאר בפרוטרוט את האירוע בשלוש הזדמנויות: בחקירתו במשטרה, שלושה ימים לאחר האירוע, ביום 08/01/01 (ת/1), בבית המשפט, בפרוטוקול מיום 13/03/02 (להלן: "פרוטוקול 3/02" ) ובפרוטוקול מיום 27/06/04 (להלן: "פרוטוקול 6/04" ).

            תיאורו היה מפורט ובמרכיבים המרכזיים שלו: מועד האירוע, תיאור הכביש, תיאור האירוע עצמו, העדרם של אמצעי התראה ובטיחות, לא נתגלתה כל סתירה משמעותית בשלושת החקירות האמורות.

            במרכיבים אחרים, כמו: מהירות הנסיעה, עדים נוספים שהיו במקום וכדו', היו הבדלים מסוימים, בעיקר בין שתי העדויות בבית המשפט, והם יכולים להתקבל בהבנה על רקע פערי הזמנים, בהן ניתנו העדויות. ניכר, שבעדותו הראשונה, שניתנה במועד קרוב יותר למועד האירוע, זכרונו היה טוב יותר.