פסק-דין בתיק א 898/02

1.         התובע, יליד שנת 1947, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 31.8.02. הנתבעים מודים בחבותם לפצות את התובע בגין נזקיו. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת גובה הנזקים, כאשר הנתבעים טוענים, בנוסף, כי התאונה הינה "תאונת עבודה" וכי מהסכום שיקבע כי משקף את נזקי התובע יש לבצע ניכוי רעיוני של הסכומים שהיו משתלמים לתובע מהמוסד לביטוח לאומי.

נסיבות ארוע התאונה :

2.         עובר לתאונה התגורר התובע בדירה בקיבוץ כפר מכבי ועבד כנהג מונית.

3.         על נסיבות ארוע התאונה הצהיר התובע בתצהיר עדות ראשית שהגיש (ת/ 4):

"10) ביום התאונה , 31.8.02 סיימתי את עבודתי על המונית בשעה 2300, ומיד לאחר מכן נסעתי לדירתי בקבוץ במונית שנשארה ברשותי. זמן מה אחרי שהגעתי הביתה התקשר אלי בני הבכור, יהב, הודיע לי כי הגיע לביקור באזור והציע שנפגש. נעתרתי ברצון וקבענו להפגש במסעדה בצומת ק. אתא. בדרכי למקום המפגש עצרתי לקנות סיגריות, ושעה שחציתי את הכביש באזור צומת דשנים בקרית אתא, פגע בי רכב חולף בעוצמה רבה".

4.         בחקירתו הנגדית שלל התובע את גרסת הנתבעים לפיה היה בדרכו חזרה מהעבודה ועצר לאכול. הוא גם שלל הטענה כי אמר לבנו כי אינו יכול להפגש עימו כיון שהוא עייף.ב"כ הנתבעים השמיע לתובע קלטת אך התובע לא היה מסוגל לזהות את קולו או לשמוע משהו ( הקלטת אכן לא היתה ברורה).

5.         מטעם הנתבעים הצהיר החוקר, מר אייל למשטיין (נ/ 2) כי בתאריך 19.11.02 הוא פגש בתובע בהיותו מאושפז בבית חולים ושוחח עימו. בין היתר הוא הצהיר כי:

"בין היתר מר בלייכר סיפר לי את הדברים הבאים:

לפני התאונה שוחח עם בנו בטלפון ומסר לו כי הוא סיים את עבודתו והוא בדרכו הביתה וכי הוא עייף ולא יוכל להפגש עימו".

לתצהיר צורף תמליל של הקלטת. על פי התמליל התובע אומר לחוקר באופן מפורש כי אינו זוכר כלל את נסיבות התאונה וגם שעתיים קודם לכן. התובע אכן אומר כי אמר לבנו שהוא עייף אך המילים "ולא יוכל להפגש עימו" שהוסיף החוקר כלל לא נאמרו. קודם לכן השיב התובע לחוקר כי כשיצא  כבר היה אחרי העבודה וכשנשאל אם היה בדרך חזרה הביתה השיב כי היה "בדרך לצומת".

6.         בחקירתו הנגדית השיב החוקר כי במהלך החקירה הוא רושם בראשו ראשי פרקים ולאחר מכן בביתו הוא מסדר זאת בדו"ח סופי. עוד אישר כי בתמליל בוצעו מחיקות רבות כי ההקלטה לא היתה נקיה ולא ניתן היה לתמלל את כל שנאמר.

7.         עד נוסף מטעם הנתבעים, מר יצחק יליזרוב, בעל קיוסק, העיד:

"נכנס אלי איש, אכל ושתה אצלי, שתיה קלה. לא חריפה ולא כלום. אכל נקניקיה בלחמניה. הוא קנה כמה דברים, לקח בשקית ויצא. אחרי כמה שניות משהו כזה, שמעתי רק בום, זה הכל. אחרי הבום הזה , אמרתי שאצא לראות מה קורה באיזור. ראיתי מונית עומדת 15 מטר אחרי שאמצע הכביש והם צעקו לי "תקרא לאמבולנס".

העד אישר כי מחוץ לאולם בית המשפט הצביע ב"כ הנתבעים על התובע ושאל אותו האם זה האיש שנפצע והוא אישר זאת. הוא אישר גם כי בהתחלה לא זיהה  את התובע. העד אמר כי הוא זוכר שהתובע אכל ושתה וכן כי נחקר על ידי שוטרים בערב התאונה.

על פי שרטוט שערך העד - ת/ 6 - בזמן התאונה עמדה המונית של התובע כשחזיתה פונה לכיוון כפר מכבי וחלקה האחורי לכיוון צומת קרית אתא. גם הבעלים של המונית, מר חיג'אזי מוחמד, אישר כי כשלקח את המונית לאחר התאונה , עמדה המונית כאשר פניה לכיוון צומת קרית אתא.

8.         ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא זימן את בנו לעדות כאשר מנגד עומדת עדותו של בעל הקיוסק לפיה התובע אכל שם (בניגוד לגרסת התובע כי עמד להפגש עם בנו ולאכול עימו) ודברי התובע לחוקר. לטענתו, אין ליחס חשיבות לאופן עמידת המונית.

9.         מנגד טען ב"כ התובע בסיכומי התגובה שהגיש כי עול ההוכחה על הנתבעים כי מדובר בתאונת עבודה - וזה לא הורם על ידם וכי יש להעדיף את גרסת התובע.

10.        אני מסכימה עם טענת ב"כ התובע כי נטל ההוכחה כי התאונה מהווה "תאונת עבודה" מוטל על הנתבעים ובנסיבות - לא הורם על ידם. מחד עמדה גרסת התובע, שנתמכת גם בשיחתו עם החוקר - כאשר הוא אומר לו במפורש כי אינו זוכר את נסיבות ארוע התאונה ואת שארע סמוך לה, וכאשר היא נתמכת ב"ראיה אובייקטיבית" - כיוון עמידת המונית. מאידך, לא ניתן לסמוך על גרסת העד בעל הקיוסק , יליזרוב, שהעיד כי אינו זוכר פרטים, אך זוכר כי התובע אכל ושתה אצלו בלילה (לפני 4 שנים!), כאשר עד זה מסר הודעה במשטרה ביום התאונה וזו לא הוגשה כראיה (למרות שהוצגה לעד על ידי ב"כ הנתבעים והוא אישר חתימתו עליה).

11.        איני סבורה כי בנסיבות יש לזקוף את העובדה כי בנו של התובע לא העיד מטעמו - לחובתו ובכל מקרה - לא היתה לנתבעים כל מניעה לדאוג לזמנו.