פסק-דין בתיק א 88684/00

            מבוא

1.         התובעת, שחר שולמית (להלן: "התובעת"), ילידת 1949, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 4/1/00 (להלן: "התאונה").

            התובעת ציינה בתצהירה, ת/3 (להלן: "התצהיר") כי התאונה אירעה עת נסעה באוטובוס ציבורי שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 וכי "אני עמדתי...הנהג בלם את האוטובוס, רצפת האוטובוס הייתה רטובה, אני החלקתי על הרצפה, מעדתי ונפלתי. קבלתי מכה מהעמוד, מכה חזקה בראשי, באוזן שמאל וכן מכה מזווית המדרגה בצוואר ובגב".

            נוכח הכחשת נסיבות אירוע התאונה, איתרה התובעת עדת ראיה לארוע התאונה, גב' לאה ולט, אשר זומנה לעדות ותמכה בעדותה בגרסת התובעת, באשר לנסיבות אירוע התאונה.

2.         כאמור, הנתבעים הכחישו בתחילה את נסיבות אירוע התאונה אך בהמשך, חזרו בהם מהכחשה זו ואינם כופרים עוד בחבותם לפצות את התובעת, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

3.         נותרה במחלוקת, שאלת גובה הנזק בלבד.

            מהות הפגיעה והנכות

4.         לאחר התאונה, נבדקה התובעת על ידי דר' זרם בקופת חולים מכבי, אשר ציינה כי התובעת נפלה באוטובוס  ונחבלה בגבה. כן צויין כי לא נמצאו סמני חבלה חיצונית או רגישות על פני הצלעות והחוליות וכי נמצאה רגישות פרוורטבלרית מימין (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת).

5.         מטעם בית המשפט, מונו מומחים, בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה וא.א.ג..

6.         דר' ברוך עמרמי, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות בגין התאונה. בתשובה לשאלות הבהרה, ציין דר' עמרמי כי ניתן להעריך אי כשר מלא למשך 4 חודשים ואי כשר חלקי בשיעור של 50% למשך חודשיים נוספים.

7.         פרופ' עמוס קורצ'ין, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, ציין בחוות דעתו כי התובעת עברה, כחודש לאחר התאונה, אירוע מוחי קל וכי " מדובר בפגיעת ראש קלה, כנראה ללא איבוד הכרה, כחודש לאחר מכן הופיעה אסימטריה של הפנים, בבדיקת CT התברר כי היא עברה אירוע מוחי קל...האירוע הזה לכשלעצמו הופיע כפי שנמסר לי כחודש אחרי התאונה ולפיכך לא ניתן להסיק בוודאות כי הוא קשור לתאונה. הנכות בעניין זה מוערכת על ידי ב 10% - לפי תקנה 34 ב'. על מנת שלא לקפח את הנפגעת, אני קובע מחמת הספק כי מחצית מנכות זו תזקף על חשבון התאונה".

8.         דר' מיכאל בייזר, המומחה בתחום א.א.ג., התייחס בחוות דעתו לתלונותיה של התובעת בגין ירידה בשמיעה, אי סבילות לרעש, טינטון מתמיד באוזן שמאל והפרעה בשווי משקל.

            דר' בייזר ציין בחוות דעתו כי " מדובר כאן בסמיכות מקרים של תאונת דרכים... ואירוע מוחי קל שאירע כחודש לאחר מכן". דר' בייזר הוסיף וציין כי את תלונות התובעת, בגין ירידה בשמיעה ובגין טינטון באוזן שמאל, הינו נוטה לייחס לאירוע המוחי.

            דר' בייזר, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10% על פי סעיף 72 (4) ב 1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, בגין פגיעה וסטיבולרית בצורה קלה וללא סימנים אובייקטיבים.

9.         דר' בייזר נדרש לחקירה על חוות דעתו.

בעדותו, ציין דר' בייזר כי את הקשר הסיבתי בין תלונת התובעת בדבר סחרחורות לבין התאונה, ביסס בעיקר על רישום התלונה מפי התובעת, בדו"ח פיזיותרפיה, מיום 8/2/00, שם צויין: "מיד אחרי הנפילה הופיעו סחרחורות כאבים" ועל תלונותיה של התובעת.   דר' בייזר אישר בעדותו כי אירוע מוחי, עלול לגרום לסחרחורות. דר' בייזר הוסיף ואישר כי ניתן להגדיר את פגיעתה של התובעת כפגיעת ראש קלה שכן בדיווח הראשוני לאחר התאונה, לא מצויין שהייתה חבלת ראש, וכי המסמך הראשון בו מתועדת תלונה על סחרחורות, הינו אותו דו"ח פיזיותרפיה, מיום 8/2/00, כחודש לאחר התאונה.

דר' בייזר נשאל, האם התלונה בגין סחרחורות, קשורה לאירוע המוחי והשיב כי "יכול להיות שניתן לזקוף את הסחרחורות לאירוע המוחי, אך אני לא סברתי כך... אני חושב שהסחרחורות שייכות לאירוע הראשון, דהיינו לתאונת הדרכים. זאת התרשמותי על פי הרישום של הפיזיותרפיסטית ועל סמך דברי התובעת." (עמ' 22 לפרוטוקול). בהמשך, הודה דר' בייזר כי נוכח סמיכות הזמנים בין התאונה לאירוע המוחי, קיימת בעיה בקביעת הקשר הסיבתי והגורם לסחרחורות, וכדבריו:

" ש. האם יכול להיות בהחלט שהתלונות על הסחרחורות נובעות מאירוע מוחי?

ת. יכול להיות, אבל אני לא יודע מה קדם למה... אני לא יכול למקם אחד לפני השני, כי אין לי נתונים על זה. איני יודע אם הרישום על הסחרחורות על ידי הפיזיותרפיסטית קדם או היה אחרי האירוע המוחי.