פסק-דין בתיק א 88045/98

1.         מבוא עובדתי:

א)         בין משה פרץ - הנתבע מס' 5 (להלן: " פרץ") אשר יוצג  עו"ד לויט -הנתבע מס' 6 (להלן: "עו"ד לויט")  לבין הלווים - הנתבעים 1 - 4  נערך חוזה מכר  ביום 27/12/94 לגבי דירה ברחוב תדהר 30 תל אביב (להלן: "הדירה").

ב)         בין משכן- בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") ובין הלווים נערכו שני חוזים הנושאים תאריך 19/1/95 , לפיהם הבנק הלווה לנתבעים 1 - 4 סכום של 311,000 ש"ח כסיוע לרכישת הדירה זאת כנגד מישכון זכויותיהם בדירה.

ג)          כעבור מספר חודשים, התברר לבנק כי הלווים לא עומדים בהחזרי המשכנתא, לפיכך הוגש שטר המשכנתא לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

עו"ד גולדברג ב"כ הבנק מונה לכונס נכסים על הדירה, ואז התברר, כי למעשה הדירה כפי  שהיא מופיעה בהסכם המכר ובהסכמים עם הבנק, אינה קיימת, כיון שבוצע צו הריסה שהוצא על ידי עיריית תל אביב, לגבי הדירה או חלקה.

2.         תמצית טענות הבנק:

א)         באשר לנתבעים  1 - 4 :

הבנק טען, כי הם נטלו את כספי ההלוואה מבלי להודיע לבנק, כי קיים צו  הריסה למרות שהיו נספחים לחוזה המכר שציינו את קיומו של צו ההריסה, ומשלא עמדו בהחזרי ההלוואה, הם חייבים ביחד ולחוד את סך גובה יתרת ההלוואה.

ב)         כלפי פרץ - הנתבע 5:

הבנק טען, כי  פרץ יצר מצג שווא כלפי הבנק לפיו אין ליקוי בדירה ואין צו הריסה.

הוא קיבל את מלוא כספי ההלוואה ובכך התעשר שלא כדין על חשבון התובעת.

ג)          כלפי נתבע 6 - עו"ד לויט:

הבנק טען, כי עו"ד לויט אשר ניסח את הסכם המכר בין פרץ והנתבעים 1 - 4, לא כתב בחוזה עצמו, כי קיים צו הריסה על הנכס, והתרשל במעשיו כלפי הבנק, ולפיכך הוא חייב לפצות את הבנק בגובה יתרת ההלוואה.

ד)         כלפי הנתבע 7 - עיריית תל אביב:

הבנק טען,  כי משלא דאגה עיריית תל אביב לרשום  בלשכת רישום המקרקעין את צו ההריסה, היא פעלה ברשלנות כלפי הציבור בכלל וכלפי הבנק בפרט, ועליה לפצות את הבנק בנזק שנגרם לו.

3.         סכום  החוב נכון ליום הגשת התביעה  (27/8/98) היה בסך 473,899 ש"ח.

4.         הנתבעים 3 - 4 אינם בישראל. לא העידו בתיק והליך ההוכחות לא התייחס אליהם.

5.         תמצית טענות הנתבעים 1 - 2:

א)         הנתבעים 1, 2 (להלן: "ביידובסקי") הגישו כתב הגנה בתיק, אך לא הגישו תצהירי עדות ראשית למרות שבהליכים המקדמיים הוסבר להם כי עליהם לעשות כן.