פסק-דין בתיק א 865/01

1.         המחלוקת נוגעת לזכויות התובעת במגרש מסוים במושב אביאל לגבי מגרש מבונה, כתושבת המושב וללא זכות של נחלה.

התובעת היא אלמנה ואם לשמונה ילדים המתגוררת מזה כארבעים שנה בבית על מגרש במושב אביאל (להלן: המושב ), הידוע כמגרש מס' 82 (להלן: המגרש ). הנתבע מס' 1 הוא המושב ואילו הנתבע מס' 2 הוא מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ).

לב המחלוקת בין התובעת לבין הנתבעים נעוץ בחוזה אשר נחתם בין התובעת לבין המינהל ביום 21/3/94, ולפיו הוחכר חלק מהמגרש לתובעת (מגרש 82/1). לטענת התובעת זכאית היא לחכור מאת המינהל את המגרש בשלמותו (מגרשים 82/1 ו- 82/2).

לחלופין טוענת התובעת, כי היא זכאית לכך שיתרת המגרש שלא הוחכרה לה תוחכר לאחד מבניה על פי בקשתה, וזאת בתנאים הזהים לתנאי החוזה אשר נערך עימה. בנוסף טוענת התובעת כי היא זכאית לכך שיוקצה לה ו/או לצאצאיה מגרש מתוך המגרשים המיועדים להרחבת המושב.

מחלוקת נוספת בין התובעת לבין המשיבים נוגעת לשטחו של המגרש: לטענת התובעת, שטח זה הינו 2,500 מ"ר, בעוד שלטענת הנתבעים שטחו קטן יותר ועומד על כ- 1,800 מ"ר. 

רקע:

2.         המגרש בו עסקינן הוא חלק ממשבצת המקרקעין, שהוחכרה למושב על ידי המדינה עד אשר הוחכר חלק ממנו לתובעת.

התובעת מתגוררת במושב משנות הששים בבית במושב אביאל. הבית הועמד לרשותה  ולרשות בעלה המנוח כ"בית מקצועי" למשך זמן שהותו של בעלה המנוח במושב ולתקופה בה שימש כשוחט. לכן, לגרסת המושב עם תום תפקידו במושב היה על משפחת התובע לעזוב את המושב ולהחזיר את הבית בו התגורר למושב (סעיף ב(2) לסיכומי המושב).

טענת המושב בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, הייתה שעם מותו של הבעל פקעו, כביכול, זכויותיה של התובעת וכי היה עליה לפנות את ביתה. טענה זו אינה צריכה הכרעה בענייננו, מאחר שאין חולק, כי בפועל לא דרש המושב מן התובעת לפנות את ביתה במשך עשרות השנים שחלפו מאז פטירת הבעל, ואין הוא טוען כי עליה לעשות כן כעת.

כמו כן אין חולק, כי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, אשר יידונו להלן, ואשר מכוחן הוחכרו מגרשים מבונים לתושבים במושבים השונים, חלות גם על עניינה של התובעת, בהיותה תושבת המושב, אשר איננה בעלת זכות של נחלה.

3.         ביום 21/3/1994 נערך ונחתם חוזה חכירה בין המינהל לבין התובעת (להלן: חוזה החכירה ), בנוגע למגרש 82/1, שהוא כאמור חלק מהחלקה הנדונה, לפי תוכנית מפורטת משח/1 ותוכנית מפורטת ג/921. מגרש זה היה חלק מחלקה 72 בגוש רישום 12081 מאדמות מושב אביאל בשטח של 920 מ"ר. כיום מהווה מגרש 82 חלקה רשומה בפנקס המקרקעין, היא חלקה 72 בגוש רישום 12416.

בין התניות בחוזה החכירה, נרשמה התניה הבאה, אשר כונתה בחוזה " תנאי מיוחד":

            " אין לבעל החוזה כל זכות ביתרת השטח של מגרש 82. יתרת המגרש

תשווק לאחר פיצולו באמצעות האגודה עפ"י הנוהלים שיהיו קיימים

במינהל באותה העת, כאשר לבעל החוזה לא תהיה כל אפשרות להתנגד

והוא יפנה את חזקותיו במגרש לאחר פיצולו כמגרש נפרד ולפני שיווקו

(ראה נספח ס לתצהיר נ/13)

התובעת טוענת , כאמור, לזכויות להקצאה בכל מגרש 82, ולטענתה מדובר במגרש בשטח של 2.5 דונם.

טענות בעלי הדין :

4.         התובעת טוענת אפוא כי היו לה זכויות במגרש 82, וכי במעמדה ככזה הוקנו לה זכויות אלה, גם אלמלא חתמה על חוזה החכירה (ראה גם סיכומי התגובה של התובעת), וכי זכויות אלה השתרעו על 2.5 דונם. ולכן, בכל מועד שהוסדרה הזכות של התובעת במסגרת הקצאת מגרשים, השתרעה זכות זו על כלל השטח.