פסק-דין בתיק א 86453/00

התובע הוא גבר יליד שנת 1950 והיה בעת קרות התאונה נשוא פסק דין זה מועסק בהפצת  עיתונים  עבור  הוצאת  עיתון  "הארץ"  (להלן:  "העיתון",   "העיתונים" 

ו "ההפצה" בהתאמה) ובמקביל היה בעל עסק לביצוע שליחויות עבור העיתון לצורך ביצוע הפצה יומית חוזרת של העיתונים אשר לא נמסרו למעניהם בשעות ההפצה הרגילות מסיבות שונות (להלן: "ההפצה החוזרת"; סעיף 6.א וסעיפים 7.א. עד 7.ג לתצהיר התובע סעיפים 1, 2 לסיכומי טענות הנתבעות).

במהלך שמיעות הראיות לא תמיד נעשתה הבחנה בין ההפצה וההפצה החוזרת לעניין האנשים שהועסקו בהן על ידי התובע או על ידי העיתון וכן לעניין אזורי ההפצה עליהם היה התובע ממונה, לפני ואחרי אותה תאונה, אולם נראה כי מקובל הוא שהתובע היה ממונה, כשכיר של העיתון, על הפצת העיתונים באזור רמת השרון, והיה ממונה, כבעל עסק עצמאי, על ההפצה החוזרת בכל אזור השרון [ סעיף 7 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 33 עד 35 לפרוטוקול הדיון המוקלט ביום 3.5.04 (להלן: "הפרוטוקול'') וכן סעיף 2 לסיכומי הנתבעים; ראה לעומת זאת תצהירה ועדותה המבולבלת של הגב' סימה מאיר (להלן: "סימה"), רכזת הפצה של העיתון באזור השרון, שאינה מצליחה להבחין בין שני סוגי תעסוקתו של התובע לעניין המועסקים על ידיו (עמ'  3 עד 12 לפרוטוקול) ].

ביום 29.10.99 ארעה לתובע תאונת דרכים בצומת "כדורי" בהרצליה שעה שרכב על קטנועו במסגרת תעסוקתו הנ"ל, ונגרמו לו נזקי גוף כפי שיתואר להלן (להלן: "התאונה"); אירוע התאונה, לה אין עדים לבד מעדותו של התובע (למרות שלטענתו נכחו אנשים בסביבה), מוטל בספק על ידי הנתבעת אולם בסופו של דבר אין היא טוענת לכך שהתאונה לא התרחשה כלל וכי יש לדחות את התביעה בגין כך (סעיף 3 לתצהיר התובע סעיף 3 לסיכומי טענות הנתבעת).

הנתבעות הן נמבטחות של הקטנוע עליו רכב התובע וחבות בפיצויו בגין נזקי הגוף שאירעו לו בתאונה ואין על כך חולק (להלן: "הנתבעת").

בתאונה נגרמו לתובע שברים בקרסול רגלו השמאלית, הוא קיבל טיפולים שונים שאין צורך לפרטם והיה מוגבל באופן מלא מעבודה לתקופה שסיומה בחודש אפריל  2000 (להלן: "תקופת אי הכושר") כפי המפורט בחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר נחום הלפרין (להלן: "המומחה")  שהוגשה לבית המשפט בלא חקירתו של המומחה ובמסמכים הרפואיים שפורטו בחוות הדעת; בחוות דעתו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשל הפגימה בקרסולו השמאלי בשיעור של 10% וזו גורמת לו למגבלות מסוימות בתנועות הקרסול, כאבים - בעיקר בעת ירידה במדרגות וכן לצליעה קלה (עמ' 3 לחוות דעתו הראשונה של המומחה בפרק "דיון ומסקנות").

אלה הן למעשה כל העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן גם העובדות היחידות שניתן לקבוע לגביהן ממצא ברור על פי הראיות שהוצגו בפני.

יצוין בשלב זה כי מצפייה בקלטת וידאו שצולמה על ידי חוקר הנתבעת מר בועז אליאס, מוצג במ/4 (להלן: "הקלטת"), לא נראה שהתובע סובל אכן מצליעה (אם כי כמובן ההסתכלות היא בעין השופט שאינו מומחה רפואי) והוא נחזה שם כמי שצועד ללא כל קושי, סוחב שקיות גדולות מלאות בעיתונים ומזיז גרור של רכב, תוך הפעלה של שרירי הרגלים ועמידה יציבה.

עיקר דרישת הפיצוי של התובע מתייחסת מטבע הדברים להפסדי הכנסה בעבר ובעתיד הנובעים מהפגימה בקרסולו.

כפי שייראה להלן, לא ניתן לקבוע באופן ממשי ומדויק מה היו הפסדים אלה בעבר, אם בכלל, ולעשות חישוב אקטוארי כזה או אחר לעניין הפסדי העתיד.

אין חולק על כך שבעת תקופת אי הכושר, קבל התובע את שכרו מהעיתון באופן סדיר ועל כן אין לו הפסד שכר בתקופה זו [ ראה פרק ה' סעיף 2 2) סיפא לסיכומי התובע; במקביל, מקובל עלי ובכך מקדים אני את המאוחר, שאין להביא בחשבון ניכויי תשלומי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בגין אותה תקופה לעניין תעסוקת התובע כשכיר בעיתון ].

גם לעניין הפסדי השתכרות בעתיד אין התובע מתייחס לעבודתו כשכיר בעיתון ומכאן שנושא ההפסדים נוגע רק לעניין עיסקו העצמאי של התובע בהפצה חוזרת.

לטענת התובע, הוא העסיק עובדים שכירים שיבצעו עבורו את העבודה בהפצה החוזרת לאורך כל  תקופת אי הכושר ושלם את שכרם בסך כולל של -.38,012 ש"ח (סעיף 16 לסיכומי טענות התובע).

התובע ועדיו מסרו פירוט מלא בנוגע לאותם עדים ושכרם אולם פרוט זה מתגלה בחלקו כפרוט שאין בו אמת.

כך לדוגמה, מציין התובע שאחד, יאיר קרני (להלן: "קרני"), הועסק על ידיו בהפצה חוזרת בחודשים נובמבר 1999 עד פברואר 2000 (ועד בכלל) בשכר כולל של כ -

 -.11,000 ש"ח (סעיף 8.ג לתצהיר התובע); עוד מוסיף התובע (סעיף 8.ו, לתצהירו) שהוא לא הכיר כלל את קרני, כמו גם עובדים אחרים המפורטים בתצהירו; קרני ואותם עובדים נשכרו לשירותו על ידי שני עובדי העיתון שעסקו גם הם בהפצה של העיתון במקביל אליו (ולא הוברר במלואו האם  היו אלה תחת פיקוחו או שעבדו באופן עצמאי) והם מר עופר חיון (להלן: "עופר") ומר יהושפט יחיאל (להלן: "יהושפט").

קרני מסר עדות ומעדותו עולה שאין כל קשר בינו לבין התובע והוא לא הועסק כלל בהפצה החוזרת.

לפי קרני, הוא היה מועסק על ידי יהושפט בחלוקת העיתונים בשעות הבוקר המוקדמות, בין השעות 04.00 ל 06.30 (עדות קרני בעמ' 20 לפרוטוקול א'); אין חולק על כך ששעות חלוקה אלו הן שעות ההפצה, בעוד ששעות ההפצה החוזרת הן מאוחרות הרבה יותר  (סעיף 7.ד לתצהירו של התובע, עדותו בסוף עמ' 33 לפרוטוקול).

יהושפט היה כאמור לדברי התובע אחד משני הגורמים שעזרו לו לבצע את ההפצה החוזרת, ולדבריו (סעיף 3) היה התובע ממונה על חלוקת העיתון בכל אזור השרון (דברים לא נכונים אם מדובר בהפצה ולא בהפצה חוזרת, וכך משתמע; ראה תיקון בעדותו בעמ' 73 לפרוטוקול) וכי הוא  הפנה את קרני אל התובע אשר העסיק אותו (סעיף 8 לתצהיר יהושפט).