פסק-דין בתיק א 8596/04

1.         התובע יליד שנת 1918, היה הבעלים בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, של רכב מסוג פולקסווגן פאסאט, מספר רישוי 01-407-48 שנת ייצור 2001 ( להלן "הרכב" ).

            הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אצל חברת הביטוח "הראל" ( לשעבר "סהר" ), שהיא נתבעת מס' 1 בתביעה, לתקופה מ- 1.1.02 ועד 31.12.02 ( להלן "הראל" ).

2.         ביום 2.11.02 היה הרכב מעורב בתאונה דרכים קשה שבעקבותיה הוכרז "כאובדן כללי". ערכו הגולמי של הרכב הוערך על ידי שמאי רכב בסך של 118,000 ש"ח.

3.         התובע פנה אל סוכן הביטוח שלו מר עמוס לוטן שהינו נתבע מס' 2 ( להלן "סוכן הביטוח" או "מר לוטן" ) והודיעו על קרות התאונה.

            ביום 13.3.03, ולאחר התכתבויות בין ב"כ התובע דאז לבין סוכן הביטוח, קיבל התובע לידיו מכתב שבו מודיעה לו הראל כי הפוליסה שלו בוטלה עובר לתאונה, עקב אי תשלום דמי הפרמיה, וכי במועד ארוע התאונה לא היתה לו פוליסת ביטוח ברת תוקף.

            ביום 6.4.03 קיבל התובע מכתב נוסף מאת הראל שבו הודיעה לו כי הפוליסה שלו הוקמה מחדש וכי אינה מבוטלת.

            ביום 28.5.03 שילמה הראל לתובע את הסך של 118,000 ש"ח.

4.         בתביעה זו טוען התובע כי הנתבעים נהגו בו בחוסר תום לב, וכי ביטול הפוליסה על ידי הראל נעשה שלא כדין, והוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את עלויות אחסנת הרכב וגרירתו, הוצאות נסיעה, עלות חוות דעת השמאי, שכ"ט עו"ד, פיצוי בגין עגמת נפש ובגין האיחור בתשלום סכום הביטוח ועוד.

את תביעתו העמיד על סכום של 50,000 ש"ח.

5.         הראל הכחישה את טענות התובע וטענה כי ביטול הפוליסה על ידה נעשה כדין עקב אי תשלום פרמיה, וכי במועד ארוע התאונה לא היתה ברשות התובע פוליסת ביטוח ברת תוקף.

הראל הוסיפה וטענה כי הסכימה לפנים משורת הדין ובאופן חריג לבקשתו של סוכן הביטוח להחזרת הפוליסה לתוקף, וזאת בהתחשב בגילו של התובע ( בן 90 כיום ) ובהיותו מבוטח ותיק, וכן בהתחשב בעובדה כי מקור התקלה היה במישור היחסים שבין התובע לסוכן הביטוח.

עוד טענה הראל כי שילמה את תגמולי הביטוח לתובע תוך זמן סביר לאור המצב שנוצר.

הראל הכחישה את הנזקים הנטענים על ידי התובע.

6.         סוכן הביטוח מר לוטן טען כי העבודה שלו עם הראל התבצעה דרך מרום סוכנות לביטוח (1993) בע"מ, שהינה הצד שלישי ( להלן "מרום" ).

לדבריו, התובע עיכב כדרכו את תשלום הפרמיה לחברת הביטוח, ומשכך, שלחה לו "הראל" בחודשים מרץ ואפריל 2002, שני מכתבי התראה לפני ביטול הפוליסה. עם קבלת ההתראות הנ"ל לידיו, פנה התובע אל מר לוטן, ומר לוטן ביקש ממנו את פרטי כרטיס האשראי שלו לשם העברתם להראל לביצוע תשלום מיידי של הפרמיה והחזרת הפוליסה לתוקף. מיד עם קבלת הפרטים הנ"ל, העבירם מר לוטן אל מרום, על מנת שזו תעבירם להראל . בשלב מאוחר יותר פנה התובע אל מר לוטן והודיעו כי הראל שלחה לו מכתב על ביטול הפוליסה, ואז מר לוטן פנה שוב אל מרום, ביום 24.5.02, בדרישה נוספת כי תעביר להראל את פרטי כרטיס האשראי של התובע, ותפעל להחזרת הפוליסה לתוקף. יודגש כי כל ההשתלשלות הנ"ל היתה עובר לתאונה.

בדיעבד ולאחר קרות התאונה הסתבר כי חרף פניותיו של מר לוטן אל מרום לא החזירה הראל את הפוליסה לתוקף כפי שנתבקשה.

            מר לוטן טען כי נהג באורח סביר במקצועיות וכפי שהיה צריך לנהוג בנסיבות העניין, וכי האחריות לנזקים שהוכחשו על ידו, קמה לפתחם של הראל ומרום אשר בין היתר לא פעלו כנדרש ובזמן לעדכן את ביצוע תשלום פרמיית הביטוח בטרם ביטולה ו/או גרמו לביטול הפוליסה שלא כדין, ו/או לא דאגו להחזרת פוליסת הביטוח לתוקף כנדרש ובטרם קרות התאונה. 

7.         מר לוטן שלח הודעת צד שלישי כנגד מרום לשפותו בגין כל סכום שיחוייב בו כלפי התובע במסגרת התביעה, אולם ביום 28.1.08 הגיעו הצדדים הנ"ל לידי הסכמה כי ההודעה לצד שלישי תדחה ללא צו להוצאות, וביום 30.1.08 ניתן פסק דין חלקי בהתאם.

בנוסף, הנתבעים הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם ולפיה ככל שתוטל חבות כלשהיא בתביעה זו, כי אז זו תחולק ביחס של 80% על הראל ו- 20% על סוכן הביטוח, מר לוטן.