פסק-דין בתיק א 8376/02

1.         בפניי תביעה כספית ע"ס 16,166 ש"ח.

            התובע אלי קיסוס (להלן: "קיסוס") עוסק במסחר בבשר ודגים בסיטונאות. ביום 4.3.02 סיפק קיסוס באמצעות סוכן שעבד אצלו, צבי גורביץ (להלן: "גורביץ") סחורה בשווי 16,166 ש"ח  (להלן: "הסחורה") לחנות בשם "אחים מרסל" בכרמיאל (להלן: "החנות").  התובע לא קיבל תשלום בגין הסחורה ומכאן תביעתו.

2.         התובע נפל, לטענתו, לתרגיל המכונה "עוקץ". לטענתו, הנתבע הזמין וקיבל את הסחורה ויום לאחר שהסחורה, בכמות נכבדת באופן יחסי לקניה רגילה, הובאה לחנות, הורה על סגירת החנות.

            בכתב התביעה נטען כי הנתבע הזמין וקיבל את הסחורה והוא חתם כערב לפירעון התמורה, בגוף חשבונית שהומצאה ביחד עם הסחורה.

מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה לדחיית התביעה על סף, מחמת היעדר יריבות משפטית. הוא לא היה הבעלים ו/או שותף בחנות. הוא לא הזמין את הסחורה מהתובע והחתימה כערב על החשבונית, מזויפת ואיננה חתימתו. הוא אף הגיש תלונה במשטרה על כך שחתימתו זויפה.

גם התובע הגיש נגד הנתבע תלונה בגין האירוע. תיקי המשטרה  נסגרו בהיעדר ראיות.

3.         מטעם התביעה העיד הסוכן גורביץ. הוא  העיד כי הנתבע סיפר לו שהוא ובנו הינם בעלי עסקים גדולים וכי ביום 4.3.02, בעת שסופקה הסחורה, הורה לו הנתבע להניח את הסחורה בעסק ולשוב כעבור כשעה ומחצה ליטול המחאה על סכום הסחורה.

הנתבע חתם על החשבונית כערב לתשלומה.

            כששב לחנות מסר לו הנתבע כי בנו טרם שב ואין בידיו את ההמחאה. לכן הורה לו לשוב למחרת לקבל את ההמחאה.  מאחר ואמור היה להיות שוב בכרמיאל רק ב- 7.3.02 הודיע כי ישוב במועד זה. כשחזר ביום 7.3.02 מצא את החנות נעולה וריקה.

עוד טען גורביץ כי הנתבע יצר מצג ברור כי הוא הבעלים של העסק, וכי ניהל את העסק בפועל, בכל פעם שהגיעו לספק סחורה. כמו כן, הוא זה שבעבר תמיד שילם עבור הסחורה שסופקה. בביהמ"ש הוסיף כי הגיע לעסק מספר פעמים ותמיד היה זה הנתבע אשר קיבל ובדק את הסחורה ושילם בשיקים.

4.         גם קיסוס העיד בביהמ"ש. קיסוס טען כי הנתבע הוא שהונה אותו. הוא שקיבל סחורה בכמות גדולה ולמחרת דאג לסגירת החנות. עוד הוא רואה בו אחראי לתשלום עבור הסחורה, כיוון שלאחר סגירת החנות, טילפן לביתו ושאל אותו היכן הסחורה והאחרון השיב כי איננו יודע. כדבריו: "אילו היה שמץ של תום לב בהתנהגות של הנתבע היה עליו להודיע על סגירת העסק ולבקש ממני לקבל את הסחורה בחזרה".

            עוד טען כי הנתבע הוא שהציג עצמו כשותף של העסק, הזמין סחורות ואף ניהל את העסק בפועל.

5.         מטעם ההגנה העיד הנתבע. הנתבע הכחיש כי היה בעלים, שותף או מזמין הסחורה וכי ערב או חתם על החשבונית. במועד הרלבנטי עבד במשרה מלאה כפקח בעיריית כרמיאל.

הוא לא הזמין את הסחורה, נהפוך הוא, בעת שהגיעה הסחורה, אמנם שהה בחנות, אך בשים לב לכמות הגדולה, ביקש מהסוכן לא לפרוק את הסחורה כיוון שלא השאירו לו שיק עבורו וכי עליו לשוב כשבעל הבית יהיה במקום וישלם לו. הסוכן הלך ושב כעבור זמן קצר ופרק את הסחורה על אף שבעל הבית לא היה נוכח.

הנתבע הכחיש כי הזמין או קיבל את הסחורה וכי הודיע לעובדים כי העסק ייסגר. עוד הכחיש כי הציג עצמו כבעלים של החנות ו/או נמצא בחנות בכל פעם שהסוכן או קיסוס הגיעו אליה.

הקשר שלו לחנות היה, כיוון שהבעלים היה חבר של אחיינו, הוא נתבקש לעזור לו בהשגת רשיון עסק ולהדריכו בהליכים הנדרשים לצורך כך בעירייה. כמו כן, ביקר בעסק פעם או פעמיים בשבוע לשעה או שעתיים לכל היותר, כאורח וכמבקר ותו לא. בעסק עבדו עובדים אחרים, בין 5-6 עובדים.

אכן קרה בעבר שהבעלים של החנות, דידיה אלי, יצא מהעסק והייתה אמורה להגיע סחורה, גם מהתובע באמצעות הסוכן והוא נתבקש לקבלה ולמסור להם שיק. במועד הגעת הסחורה, פגש לראשונה את קיסוס בחנות ואז הביע פליאה על הכמות הגדולה של הסחורה. אולם קיסוס אמר לו שדידיה הזמין את הסחורה. הנתבע אמר לו שלא ישאיר את הסחורה, כי אין מי שישלם לו.  אף על פי כן הסוכן שב ופרק את הסחורה.

דיון

6.         כתב התביעה התבסס כאמור הן על הטענה שהנתבע חתם כערב על החשבונית והן על הטענה כי הנתבע היה הבעלים או הציג עצמו כבעלים של העסק, הזמין והיה אחראי לתשלום עבור הסחורה.

בסיכומים, מסתמך התובע בעיקר על הטענה השנייה.