פסק-דין בתיק א 8204/06

א.    רקע

1. בקשה לדחייה על הסף של תובענה שטרית בסך כולל של  200,392 ש"ח, בשל טענת התיישנות .

2. רקע הבקשה הינו תביעה בגין סדרת שיקים בהם אוחז המשיב - התובע, אל מול הלוואה כספית שקיבלו המבקשים - הנתבעים ממנו, שכנגדה, ניתנו לו 10 שיקים משוכים על חברה בבעלות המבקשים. משלא נפרעו השיקים, נמסרו למשיב שיקים חליפיים, משוכים על שם המבקש 1, אשר לא נפרעו גם הם. 

תאריכי פירעון השיקים הם לשנים 1997 - 1998, כאשר ביום  5.6.98 התחייב המבקש 1 במסמך בכתב, כי עד חודש 10.98 יקבל המשיב לפרעון החוב סך של  2,000 ש"ח מידי שבוע. בפועל לא שולמו הכספים ואף השיקים שהוצגו לפירעון לא כובדו. בנסיבות אלה פתח המשיב בשנת 2003 תיק הוצל"פ ואולם עשה זאת אך בגין שיק אחד מהסדרה, תוך שהגיש תביעתו זו הנוגעת לפירעון יתר השקים ביום 24.12.06.

3. טענות המשיב נוגעות לחוסר תום לב מצידם של המבקשים, אשר אך פי בקשתם והכרות רבת שנים עימם לא נקט בהליכים כנגדם. באשר לנקיטת הליכים בגין שיק אחד בסדרה טוען המשיב, כי עשה כן משיקולי אגרה ומתוך תקווה, שהמבקשים יווכחו ברצינות כוונותיו, יתעשתו וישלמו את יתרת חובם. יתרה מכך, ביום 1.7.03 נעשה נסיון מצידו להגיש כתב תביעה מתוקן ובו ניסה הוא להכניס לתביעה המקורית את יתר השיקים ואולם בית המשפט (כב' השופט רוזין) דחה את בקשתו לעשות כן.

ב. דיון

4. דין הבקשה להתקבל.

5. נושא ההתיישנות בתביעה שטרית מוסדר בסעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) שזה נוסחו:

" א) אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב - לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להיזקק לתובענה נגדו על פי מסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הוויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך.

(ב) לגבי הקבל תתחיל התקופה האמורה מחלותו של השטר, זולת אם -

(1) צריך הצגה לפירעון כדי לחייב את הקבל, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך ההצגה;

(2) קובל השטר לאחר חלותו, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך הקיבול.

(ג) לגבי המושך או מסב תתחיל התקופה האמורה מן התאריך שבו נתקבלה הודעת חילול".

6. מהאמור לעיל עולה, כי שבע שנות ההתיישנות בשטרות נמנות, מהזמן שבו נולדה לראשונה למשיב - האוחז בשטרות, עילת התובענה כנגד המבקש - המושך. מהי איפוא נקודת זמן זו?

7. בפסיקה נקבע כי חילול השיק הוא המקים את זכות התביעה על-פיו, ולפיכך, אם הוגש לבנק כעבור מספר שבועות, תקום העילה בתאריך האחרון (אם חולל), וגם מרוץ ההתיישנות יתחיל רק מאותו מועד (ע"א 776/80   ISRAEL BRITISH BANK ( LONDON) LTD . LIQUIDATION   נ' עיזבון ולטר נתן . פ"ד לח (3), 645 ,עמ' 662-663).

8. בענייננו, לא הוצגו השיקים לפירעון כלל. לפיכך תאריך החילול אינו רלוונטי לדיוננו. במצב דברים זה מטפל איפוא סעיף 74 לפקודה כדלקמן:

"בכפוף להוראות פקודה זו -

(1)  שיק שלא הוצג לפרעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם, ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפרעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק, כלומר כדי השיעור שבו גדל נשיו מאת הבנקאי מכפי שהיה אילו נפרע השיק;

(2)  כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקים ולעובדות המקרה המיוחד;

       (3)...         

9. מירוץ הזמן מתחיל איפוא ממועד זמן הפרעון הנקוב בשיקים, או לכל היותר זמן סביר לאחר מכן. בענייננו מעבר לעובדה כי לא נראה לי בגדר הסביר ששיקים יוגשו לפרעון או לתביעה רק כ - 8 שנים ומעלה לאחר זמן הפרעון הנקוב בהם, הרי שנראה שבמסמך שצורף על ידי המשיב עצמו כצרופה ג' לכתב תביעתו, טמונה תשובה חד משמעית לשאלה. מסמך זה לא מלמד רק על אומד דעתם של הצדדים, אלא מביא את קביעתם המפורשת ממש. עפ"י נספח ג' האמור, קיימת התחייבות קונקרטית, מפורטת וברורה שנמסרה ע"י המבקש למשיב, ובה גילו הצדדים דעתם, כי המועד הסביר לפרעון השיקים חלף באותו מועד, אף אם אין חילול פורמלי שלהם וממילא, במועד זה לכל המאוחר נוצרה עילת התביעה, אשר ממנה יש למנות את מירוץ ההתיישנות. מתן ההתחייבות שהיתה כמובן על דעתו של המשיב שכן מצא לנכון לפעול על פיו, יצרה למעשה הסכם בין הצדדים, המהווה הודאתם הכפולה - הן כי השטרות לא נפרעו והן כי חלף המועד הסביר לפרעונם. חישוב התאריך הנקוב בנספח ג', (5.6.98) שמועד התחייבותו נסתיים בסוף חודש 10/98, מלמד כי המשיב איחר בהגשת תביעתו, למעלה משנה וחדשיים לכל הפחות.

10. זאת ועוד, אף אם אניח לטובת המשיב, כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זמן הפרעון של השיק האחרון (5.11.98), הרי שגם אז הוגשה תביעתו כ - 14 חדשים לאחר תום מניין ההתיישנות. אף אם אלך כברת דרך נוספת ואמנה לטובתו של המשיב 6 חדשים נוספים ואפילו 12 חדשים נוספים, כתקופה המקסימלית האפשרית, משל היה זה שטר פרעון עם דרישה (ס' 44 לפקודה - עניין שלכשעצמו אין לו יסוד בדין), הרי שגם אז חלפה לה תקופת ההתיישנות, שהסתיימה לכל המאוחר ביום 5.11.06 כחודש וחצי קודם הגשת התביעה המקורית (24.12.06).