פסק-דין בתיק א 8077/01

מבוא ותמצית טענות הצדדים:

התובעת הגישה תביעה להשבת סכום של 314,345 ש"ח המהווה לטענתה סך כל ההלוואות שנתנה למנוחה בשנת 1996 בתוספת ריבית והצמדה, אשר טרם הושבו לה, לפי הפירוט הבא :

סך של 145,000 ש"ח לצורך רכישת דירה. לטענת התובעת, הפקידה המנוחה בידיה, מתוך רצון להבטיח את החזר ההלוואה, שני שיקים "פתוחים" שמספרם : 5339827, ו- 5499567, חתומים על ידי המנוחה ללא תאריך פירעון, סכום או שם נפרע. כמו כן הפקידה המנוחה  בידי התובעת ביום 23.04.2000 התחייבות בכתב להחזר סך של 120,000 ש"ח ובנוסף שיק ע"ס 25,000 ש"ח לתאריך 26.12.00, שמספרו 5781801.

סך של 2,000 $ אשר נתנה התובעת למנוחה כהלוואה לרגל נסיעה לרוסיה - סוכם כי סכום זה יוחזר בדולרים ע"י המנוחה, ללא תאריך פירעון.

סך של 1,779 ש"ח, אשר ניתן למנוחה כנגד רכישת בגדים ע"י בתה, הנתבעת 3, מחנות הנמצאת בבעלות התובעת. בגין סכום זה הפקידה המנוחה בידי התובעת המחאה בסך 1,779 ש"ח  שמספרה  5499557.

לטענת הנתבעים התובעת הלוותה למנוחה סכום של 9,000$ לצורך רכישת דירה בלבד.

לטענת הנתבעים, ביום 23.09.1998 פרעה המנוחה באמצעות גב' סופיה אברזון, את יתרת ההלוואה בסך של 33,000 ש"ח, אשר נמשכו מחשבונה  באותו היום  ונמסרו לתובעת, ששהתה בחנותה.

הסכם הלוואה זה לא נערך בכתב, לא פורטו תנאי ההשבה, גובה הריבית, לרבות ערבויות כלשהן מהמנוחה.

לביסוס טענת הנתבעים כי המנוחה לא נזקקה כלל להלוואה בסכום הנטען ע"י התובעת, צרפו את הסכם רכישת הדירה ממנו עולה כי עלות הדירה הנה 210,000$, וכי לא נזקקה כלל לסכום הנטען משום שלוותה מבנק טפחות סכום של 517,500 ש"ח, ומנתבע מס' 4 קיבלה התובעת סך של 105,000 ש"ח , אשר הופקדו ע"י העברה בנקאית, וסך של 70,000 ש"ח, אשר ניתנו כהמחאה בנקאית ישירות למוכר הדירה.

לטענת הנתבעים, ההמחאות החתומות על ידי המנוחה לכאורה, המצויות בידי התובעת, מזויפות ולא נכתבו על ידה, לרבות כתב ההתחייבות בו מודה לכאורה המנוחה בחוב ע"ס 120,000 ש"ח לתובעת. 

כבוד השופטת רות בהט מינתה את מר יצחק חג'ג', גרפולוג משפטי, כמומחה מטעם ביהמ"ש אשר קבע בחוות דעתו הראשונה כי בהעדר דוגמאות של כתב היד של המנוחה לא ניתן לקבוע האם החתימות על ההמחאות נכתבו ע"י המנוחה או זויפו.

ביום 17.09.2003 הגיש המומחה חוות דעת משלימה.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת מומחה, הגרפולוגית בתיה כהן.

המומחים נחקרו על חוות הדעת שמסרו, על מומחיותם ומסגרת הכשרתם בתחום הגרפולוגיה המשפטית.

מטעם התובעת העידה היא בעצמה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, מר אברזון עשהאל.

הדין הקיים:

"המוציא מחברו עליו הראיה", ומכאן, שנטל הראיה מוטל על התובעת, ובעניינינו הנטל הינו כבד מהרגיל, שכן עסקינן בהלוואות שניתנו, כנטען, לאדם שאיננו בין החיים עוד.

ר' א. הרנון דיני ראיות חלק ראשון (תשל"ז) עמ' 215 :-

"בתובענה נגד עזבון, למשל, מחמירים יותר עם התובע מבחינת כמות ההוכחה הנדרשת, כי בהעדר הבעל דבר גופו, אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו. משום כך על התובע לשכנע באמצעות ראיה "ודאית", וספק סביר עלול להכשילו"

באותו עניין, מפנה אף לא. הרנון דיני הראיות חלק שני (תשל"ז- 1977) עמ' 7:-