פסק-דין בתיק א 804/02

1.       בכתב התביעה (המתוקן) שלפני, עותר התובע למספר סעדים, ובעיקרם של דברים מדובר בסעדים שעניינם מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע מס' 1 (להלן - " הנתבע") במקרקעין הידועים כחלקה 56 בגוש 19370, בשטח 6,734 מ"ר, המצויים בתחום הישוב עראבה (להלן - " המקרקעין"), וכן בסעד הצהרתי לפיו התובע זכאי להירשם כבעל המקרקעין.

2.       למעשה, כדרכן של רבות מהתביעות בתחום זה, עניין לנו בטענות הנוגעות לתחרות בין זכויות שהתובע טוען שרכש ובין זכויות שהנתבע טוען שרכש.

          התובע והנתבע הם איפוא הצדדים המהותיים בתיק זה, וכל יתר הנתבעים לא התגוננו.

3.       בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות מטעם הנתבע (בתאריך 25.6.06), הנתבע בחר שלא להתייצב. באותה ישיבה דחיתי בקשת ב"כ הנתבע לשחררו מהיצוג (וראה החלטתי בעמ' 15 לפרוטוקול), והדיון התקיים בהעדר הנתבע. באותה ישיבה אף העיד עד מטעם הנתבע, הוא מר שחאדה נעאמנה, אשר נחקר על ידי באי כח הצדדים.

          עלי לציין, כי הגם שדחיתי בקשת ב"כ הנתבע לשחררו מלייצג את הנתבע, ובכך למעשה חייבתי את ב"כ הנתבע לייצג את הנתבע, ב"כ הנתבע עשה מלאכתו בצורה נאמנה ומקצועית, למרות המגבלות שהנתבע כפה עליו בכך שלא התייצב לדיון, וכן סיכם ב"כ הנתבע טענותיו בתום שמיעת הראיות באופן יסודי ומקצועי.

4.       על פי נסח ממרשם המקרקעין (נספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/3), המקרקעין רשומים על שם מוחמד מחמוד אסמעיל נעאמנה (להלן - " המנוח"), שנפטר לבית עולמו לפני מספר שנים. עזבונו של המנוח הוא הנתבע מס' 3 בתביעה שלפני, וכתב התביעה נמסר לידי בניו, אך אלה לא הגישו כתב הגנה, ואפשר כי אין להם עניין בתביעה.

          בתאריך 31.7.2000 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע "בהתאם להסכם". לטענת התובע, הערת האזהרה נרשמה מכוחו של חוזה שנכרת בתאריך 31.7.2000 בין המנוח והתובע. התובע מסביר בעדותו, כי רכש את המקרקעין מאת המנוח, משום שביקש לבצע עסקת חליפין עם מינהל מקרקעי ישראל.

          בתאריך 29.10.2000 נרשמה על המקרקעין הערת אזהרה לטובת הנתבע. הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי הערת אזהרה זו, נרשמה מכוחו של חוזה שנכרת עוד בשנת 1963 בין הנתבע והמנוח.

5.       התובע טוען, כי רכש את המקרקעין מהמנוח בתמורה ובתום לב, והערת האזהרה נרשמה לטובתו בעודו תם לב. משהתברר לתובע כי נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, פנה התובע ליורשי המנוח, ואלה אמרו לו כי החוזה שהנתבע מחזיק בידו הוא חוזה שחתימת המנוח זויפה בו ולנתבע אין כל זכויות במקרקעין. לטענת התובע, זכותו במקרקעין עדיפה על פני זכותו של הנתבע, ועל כן יש לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, ולהצהיר כי התובע זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין.

          לטענת התובע, אפילו היה מקום להכיר בחוזה שנכרת בין המנוח והנתבע, כי אז יש להחיל על העניין שלפני את ההלכה שנקבעה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל, פ"ד נ"ז(2) 385 (להלן - " עניין גנז").

6.       הנתבע בכתב הגנתו טוען, כי רכש את זכויות המנוח בחלקה על פי החוזה משנת 1963, אך זכויותיו עדיין לא נרשמו בספרי המקרקעין. לטענת הנתבע, זכויותיו עדיפות על פני זכויות התובע משום שהן קודמות בזמן (וראה סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969).

          לטענת הנתבע, התובע לא רכש את המקרקעין בתום לב, שכן אם היה בודק את המקרקעין קודם שרכש אותם, היה מגלה כי הנתבע מעבד אותם. על כן, לטענת ב"כ הנתבע אין להחיל על העניין שלפני את ההלכה שנקבעה בפסה"ד בעניין "גנז".

7.       כאמור, הנתבע לא התייצב לישיבת בית המשפט בה היה עליו להחקר על תצהיר עדותו הראשית, ועל כן תצהיר עדותו הראשית אינו יכול לשמש כראיה. לפיכך, למעשה, הנתבע לא הוכיח את טענותיו, ובכלל זה לא הוכיח כי בשנת 1963 רכש את המקרקעין מאת המנוח.

          משלא הוכיח הנתבע כי רכש את המקרקעין מהמנוח, הרי שלא הוכיח כי יש בידו זכות כלשהי שעומדת בתחרות כלשהי עם זכותו של התובע, שהוכחה כדבעי.

          למעשה די בכך כדי לקבל את תביעת התובע.

8.       הינני סבור  שהתובע לא הוכיח טענתו, שהחוזה שנכרת בין המנוח והנתבע הוא חוזה מזויף, ואין בידי לקבל טענתו כי ניתן לראות בלא קושי את הזיוף.

          טענת זיוף יש להוכיח בחוות דעת של מומחה, וכזו לא הונחה לפני. על כן, הנני דוחה טענת התובע כי החוזה שהנתבע התיימר להציגו הוא חוזה מזויף. עם זאת מתעוררת שאלה נכבדה שלא קיבלה תשובה ראויה, והיא מתעוררת דווקא לאור עדותו של העד מטעמו של הנתבע, מר שחאדה נעאמנה. מר שחאדה הוא בן דודו של הנתבע, והוא בעלים של חלקת מקרקעין הגובלת בחלקה שבמחלוקת. לטענת מר שחאדה, בשנות השישים המאוחרות ראה את אביו של הנתבע מעבד את החלקה שהייתה בבעלות המנוח, וכאשר שאל את אביו של הנתבע לפשר הדבר, השיב לו האב כי הוא רכש את החלקה מהמנוח (וראה עמ' 16 לפרוטוקול).

          עדותו של העד מטעם הנתבע, לפיה אביו של הנתבע אמר לו בשנות השישים המאוחרות כי הוא רכש את המקרקעין מהמנוח, עומדת בסתירה לטענת הנתבע, כי הוא היה זה שרכש את המקרקעין מהמנוח. עדותו של מר שחאדה מביאה למעשה למסקנה, כי הנתבע לא רכש את המקרקעין מאת המנוח, דבר המטיל צל כבד על החוזה שהוא טוען לו בכתב הגנתו.

9.       אפילו אניח שהנתבע רכש את המקרקעין מהמנוח על פי חוזה שנכרת בין השניים בשנת 1963, מקובלת עלי טענת ב"כ התובע, כי על העניין שלפני יש להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין "גנז".