פסק-דין בתיק א 8024/02

כללי

1.         הנתבעת מנהלת מועדון ספורט בעיר חיפה המוכר בשם המסחרי "ספורטן" (להלן: מועדון הספורט או הספורטן). למנויי הספורטן מוצע מגוון פעילויות ספורט, כולל השתתפות בחדר כושר. במועד הרלוונטי נמנתה התובעת על מנויי מועדון הספורט.

2.         ביום 31.1.01 בשעה 16.00 בערך שהתה התובעת בחדר כושר של הספורטן והתאמנה במסלול הליכה חשמלי (להלן גם: הליכון). במהלך שהייתה שם נפלה התובעת ונחבלה בכתף וברגל שמאל ונזקקה לטיפול רפואי. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

בעלי הדין חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

3.         התובעת הגישה תובענה זו נגד החברה המנהלת את הספורטן והמחזיקה במקרקעין בהם אירעה התאונה ונגד המבטח בביטוח אחריות. אין מחלוקת בקיומו של כיסוי ביטוחי. הגם שאין חולק כי אירעה תאונה בעת שהתובעת שהתה במועדון הספורט חלוקים בעלי הדין בקשר לנסיבות התרחשותה.

נטל הראיה

4.         נטל הראיה מוטל על כתפי התובעת מתחילת המשפט ועד סופו. התובעת לא עמדה בנטל זה ולא הוכיחה מהי הסיבה שגרמה לנפילתה. ממילא לא הוכיחה אחריות של הספורטן לקרות התאונה ולתוצאותיה. ריבוי הגרסאות שמסרה, הן בנוגע לנסיבות קרות התאונה והן בנוגע לנזק שנגרם לה אינו מאפשר לקבוע עובדות וממצאים על פיהן.

גרסת התובעת

5.         על נסיבות קרות התאונה יודעים מפי התובעת בלבד. גרסתה אינה ברורה די הצורך ואינה אחידה. בכתב התביעה כמו גם בתצהיר עדות ראשית מטעמה (שהוא העתק מילולי מכתב התביעה) טענה כי בחדר כושר היה חם ומחניק ונפלה שעה שניגשה לאחד החלונות על מנת לפתחו. לגרסתה, החלון נסגר קודם לכן על ידי מתאמנים אחרים אשר חשו בקור. עובדה זו נמצאת בסתירה לגרסתה לפיה היה חם ומחניק.

6.         כמו-כן, בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית טענה כי התאונה אירעה שעה שניגשה לחלון על מנת לפתחו ואילו בגרסה שמסרה לחוקר מטעם המבטח העידה, כי התאונה אירעה לאחר שקודם לכן ניגשה לשתות מבקבוק מים אשר הניחה על מדף סמוך לכניסה לחדר, שתתה מים וצעדה לכיוון החלון. גם עד התביעה שמשון אטמקר מסר גרסה דומה לחוקר מטעם המבטח לפיה התאונה אירעה כאשר התובעת שבה מכיוון דלת הכניסה ".. ומסיבה כלשהי איבדה שיווי משקל ונפלה..".

            בעדותה לא ידעה התובעת ליישב את הסתירה בין גרסאותיה. אמנם נכון, משחלף זמן מאז קרות התאונה אין זה בלתי סביר שהתובעת לא תזכור את מסלול הליכתה עד אשר נפגעה, שהרי זהו פרט משני לעומת התאונה, שפגיעתה בה לא היתה קלה. עם זאת, סביר להניח כי בסמוך לקרות התאונה כאשר כל האירוע היה טרי בזכרונה דייקה יותר מאשר בהמשך. העובדה שצעדה כברת דרך, שתתה מים ולאחר מכן צעדה לכיוון החלון מחלישה את גרסתה לפיה החום והמחנק גרמו לה לסחרחורת בעטיה נפלה.

7.         בניגוד לגרסתה בכתב התביעה ובתצהיר כי בעת התאונה היה מכון הכושר עמוס מתאמנים הרי מעדותה, עדות עד התביעה אטמקר וכן עדות מנהל הספורטן עולה, כי התאונה אירעה בשעה בה מספר המתאמנים קטן יחסית. בעת התאונה היו בחדר הכושר כעשרה מתאמנים, הרבה מתחת למספר המרבי האפשרי.

8.         נוכח ריבוי הגרסאות לא ניתן לקבוע ממצא על פי עדות עדי התביעה. מעבר לכך, התאונה אירעה שעה שהתובעת נפלה על אחד ממסלולי ההליכה החשמליים שהיה בפעולה וכתוצאה נפגעה בפלג גופה השמאלי. פגיעה זו אינה מתיישבת עם גרסתה הנוכחית לפיה ירדה ממסלול ההליכה בו התאמנה ומיד פנתה לכיוון החלון המצוי בצד ימין שלה. לו היתה אמת בגרסה זו אזי היתה נפגעת בפלג גופה הימני שהרי היא נפלה על הליכון מקביל להליכון בו התאמנה. לעומת זאת, אם צעדה תחילה לכיוון דלת הכניסה על מנת להרוות את צמאונה אזי האפשרות להפגע בפלג גוף שמאל סבירה.

9.         גם הגורם לסחרחורת לא הוכח כדבעי. טרם קבלתה למועדון הספורט וכמצוות הדין המציאה התובעת אישור רפואי לפיו אינה סובלת מבעיות רפואיות האוסרות על השתתפותה בפעילות ספרטיבית מהסוג המתקיים בספורטן. מסתבר, כי בניגוד לאישור שהמציאה סבלה אז התובעת משלל בעיות רפואיות, בהן ירידה בכושר השמיעה בגינה אף נקבעה לה נכות צמיתה וכאבי ראש בגינם הופנתה לבירור נירולוגי. ממצאים אלה יכולים להסביר אבדן שיווי המשקל.

            גם מטעם זה ניתן לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה.

10.        התובעת גם לא הוכיחה כדבעי כי התנאים ששררו בחדר הכושר מבחינת עומס החום, פעולת מיזוג אוויר וצפיפות מסלולי ההליכה היו בניגוד לכללים החלים על חדרי כושר. טענת התובעת בנוגע לעומס החום לא הוכחה כלל. מדבריה היא עולה, כי עומס החום לא היה רב, שהרי לגרסתה היו מתאמנים אשר סבלו מקור דווקא. גרסתה לפיה מיזוג האוויר לא פעל אינה נתמכת בראיותיה שלה. העד אטמקר העיד כי מערכת מיזוג האוויר פעלה. כך גם העיד מנהל הספורטן. הטענה כי היתה צפיפות בין מסלולי הליכה לא הוכחה אף היא כדבעי. התובעת הסתפקה בעדותה הסתמית. אף בהתעלם מהסתירות שנתגלו בה, הרי בהיותה עדות של בעל דין אשר לו עניין בתוצאות ההליך אינה יכולה לשמש היא לבדה בסיס לקביעת ממצאים ועובדות. מעבר לכך, הצפיפות עליה העידה מתייחסת למרחק בין מסלול הליכה אחד למשנהו ולא בין שורה של מכשירים אחת למשניה, ולכן אינה רלוונטית לסוגיה שבמחלוקת.

11.        משלא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה ולא הניחה תשתית עובדתית ממנה עולה כי התנאים ששררו במועדון הספורט היו בלתי סבירים ממילא לא הוכח קיומה של רשלנות לכאורה או הפרת חובה חקוקה מצדו. אין אלא להסיק כי התנאים הפיסים במועדון הספורט לא העמידו בפני המשתמשים בו בכלל ובפני התובעת בפרט סיכון בלתי רגיל שהיה מחובתו למנעו.

גם מטעם זה דין התובענה להדחות, זאת אף מבלי לבחון את ראיות הנתבעים מהן עולה תמונה ברורה וחד-משמעית לפיה אין למצוא פגם בתנאים ששררו בספורטן ביום התאונה. אסתפק ואומר, כי בניגוד לטענת בא כח התובעת, סבורה אני כי בהיות דר' ברק ירוחם, המומחה מטעם הנתבעים, בעל תואר שלישי בנושאי ספורט בכלל ובעל הסמכה בניהול חדרי כושר בפרט, כולל תכנון חדרי כושר, ניהולם והפעלתם ובנוסף בעל נסיון מעשי עשיר בתחום, הנו בעל המומחיות הדרושה כדי לחוות דעה בסוגיה שבמחלוקת.

בחוות דעתו הסביר המומחה בבהירות את גורמי תחושת הסחרחורת במהלך אימון גופני וגם בחן את נתוניה האישיים של התובעת, כפי שהתבררו מעיון בתיקה הרפואי. המומחה נחקר על חוות דעתו וזו לא נסתרה.