פסק-דין בתיק א 79305/98

יסודה של התביעה באירוע שריפה שפרצה ביולי 1997, בבית עסק לייצור שלטים "קינג דיוויד" ברמלה, המבוטח באמצעות התובעת.

התובעת שילמה למבוטחיה תגמולי ביטוח, ומכאן תביעתה בפני.

לגירסת התובעת, מקור האש היה במשור לחיתוך אלומיניום שיוצר על ידי הנתבעת 1, ונרכש מאת הנתבעת 2 אשר כתוצאה מכשל חשמלי שארע בו, התחמם המשור וגרם לשריפה שכילתה את בית העסק.

ובמה דברים אמורים:

סמוך לפני מועד השריפה קיבלו המבוטחים, לגירסתם, עבודה גדולה ליימצור שלטים, ולשם כך רכשו כשבוע לפני האירוע משור חדש מתוצרת "מקיטה" לשם ביצוע עבודה זו. המשור נרכש מאת הנתבעת 2.

לטענת מבוטח התובעת - על פי תצהיריהם - עבדו עם המשור לסרוגין וביום השריפה, ה - 8.8.97, עבדו עמו באופן רצוף עד לשעה 21:30, מועד סגירת העסק, כאשר המשור נותר כשהוא מונח על שולחן העבודה מעץ ומחובר לשקע בקיר הימני, בקטע של מערכת החשמל שאינה מנותקת בהיותה מחוברת למערכת האזעקה.

לדברי המבוטחים, סגר מר אבו לבן  את העסק, הפעיל את מערכת האזעקה והמשיך בעיסוקיו, ובדרכו חזרה לביתו ברמלה, הבחין במכוניות כיבוי והוברר לו כי שריפה פרצה בבית עסקו. את השריפה איתר מוקד "שחר", אליו היתה מחוברת האזעקה וזה הזעיק את מכבי האש.

עד כאן הפאן העובדתי שאין חולקין עליו, ולפיכך לא נדרשו הנתבעים לחקור את המצהירים מטעם התובעת על דבריהם אלה.

דא עקא שמשלב זה חולקים הצדדים בשתי שאלות עיקריות, האם הוכח כי המשור שנרכש על ידי המבוטחים היה משור מבית היוצר של הנתבעת 1, והשניה - האם הכשל אכן היה במשור והאם התרשלה הנתבעת 1.

אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי לנתבעים נגרם במקרה שבנדון נזק ראייתי, שכן המשור אליו מפנה התובעת אצבע מאשימה, לא נשמר על ידי מומחי התובעת, ולא הועבר בשלמותו לבדיקת מומחי הנתבעים, כפי שעולה מעדותו של המהנדס סלוצקי, שהעיד כי השליך את שרידי המשור פרט לעוגן שהיה לדעתו החלק הרלוונטי על פי חוות דעתו הוא (ראה עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 6.2.02, ש' 6-9).

נזק ראייתי זה שתי פנים לו. האחד - הוכח היות המשור מתוצרת "מקיטה" בנוסף לקבלות שהוצגו על ידי מבוטחי התובעת. והשני - בדיקת מכלול המשור על ידי מומחי הנתבעת, ולא רק את אותו חלק שלטעמו של סלוצקי היה מקור השריפה בבחינת כזה ראה וקדש.

סבורתני כי מומחה המגיע למסקנה על יסוד בדיקה חפצית ועליו לצפות, לטעמי, כי יתכן וחוות דעתו לא תתקבל כלשונה לשמור על אותו חפץ באופן שניתן יהיה לבדקו על קרבו ועל כרעיו ולבחון את המסקנה אליה הגיע המומחה.

טוען בפני ב"כ "מקיטה" כי בנסיבות הענין, משלא הוצגו בפני בית המשפט שרידי המשור עליהם מוטבעים סימנים מזהים של זהות היצרן, לא הוצגה תעודת אחריות, וספר כלי המסופקים עם המשור ועל העוגן שנותר לא נמצא מס' מזהה המוטבע על ידי "מקיטה" בדיו תעשייתית (ראה חוו"ד המומחה מטעם "מקיטה" - מר שרז), מכל אלה, לטעמו של ב"כ הנתבעים, לא הוכח כי במשור של הנתבעת 1 עסקינן, ולפיכך ומן הטעם הזה בלבד, דין התביעה להידחות.

אמנם נגרם כאמור נזק ראייתי, כמפורט לעיל, אולם, לאחר בחינת מכלול העדויות מטעם התביעה, לרבות מסמכי הרכישה שלא נסתרו, לא מצאתי להגיע למסקנה מרחיקת הלכת, כי לא הוכח שעסקינן במשור מתוצרת הנתבעת 1.

דא עקא - שבהמשך הדברים לא שוכנעתי אף לא כדי 51% כי משור זה אכן היה מקור השריפה בשל כשל חשמלי בו.

ראשיתם של דברים - לא שוכנעתי כלל ועיקר מעדותם של רשף עזרא אברהם ומעדותו של מר היינה (שנתגלה לפתע לאחר תום כל פרשת הראיות), כי השריפה פרצה מן המשור, ולפיכך לא עבר הנטל על הנתבעת וזה נותר על כתפי התובעת להוכיח כי המקור הינו המשור וכי הנתבעת 1 התרשלה.

בפני התייצבה גלריה ארוכה של מומחים החל מרשף עזרא אברהם, חוקר מכבי האש שהגיע למסקנה כי "יש סבירות שהשריפה פרצה כתוצאה מקצר חשמלי או כשל חשמלי במשור" (עמ' 4 ש' 22-21 לפרוטוקול מיום 16.2.02), אם כי סתם ולא פירש.

לציין שרשף אברהם מצא לטעמו כי מוקד האש היה באזור שולחן העבודה שהיה עמוס בחומרים דליקים היכולים להידלק גם מבדל סיגריה.

מכל מקום, מסקנתו של רשף אברהם אינה קונקלוסיבית.