פסק-דין בתיק א 77544/04

בפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לתובע, בעת שפגע ברכבו רכב אשר לטענת התובע נוהל אחריו מרדף ממונע משטרתי, ואילו לטענת הנתבעת 4 נוהל אחריו מעקב מלווה במחסומים. כפי שאפרט, התביעה שנותרה לדיון הינה בין התובע לנתבעת 4 בלבד (להלן: " הנתבעת").

התשתית העובדתית .

לטענת התובע, ביום 25.11.04 בשעה 13:00 לערך, הוא היה מעורב בתאונת דרכים, שעה שנסע בכביש 6 מכיוון דרום לכיוון צפון, בקטע מחלף נצני עוז, בעודו נוהג ברכב סוזוקי קארי, אשר אליו היתה מחוברת עגלה. בעודו מבצע עקיפה משמאל של רכב אחר, כאשר חפץ לחזור לנתיב הימני עם סיום העקיפה, התבונן במראה וראה רכב נוסע במהירות. בטרם הספיק התובע לחזור לנתיב הימני, פגע בו מאחור הרכב מסוג פורד איקונוליין (להלן: " הרכב" או " הפורד") וגרם לו להתהפכות (להלן: " התאונה").

לטענת התובע, הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") היה הנהג ברכב הפוגע, ונהג בו ללא רשיון נהיגה, שעה שהתנהל אחריו מרדף משטרתי, וכפי שהתברר מאוחר יותר, הסיע ברכבו 18 שוהים בלתי חוקיים (להלן: " שב"חים"), אשר כפי הנראה היו מבוקשים על ידי הנתבעת.

הנתבע 2, הינו לטענת התובע בעל הרכב הפוגע בזמן התאונה, אשר אפשר לנתבע לנהוג ללא רשיון ברכבו.

הנתבע 3 הינו לטענת התובע מי שהועברה לידו הבעלות ברכב ביום התאונה.

הנתבעת היא מי שניהלה מרדף משטרתי אחר הרכב הפוגע, ולטענת התובע, היא מי שגרמה לתאונה.

לטענת התובע, נגרמו לו נזקי רכוש, רכבו נפגע לרבות העגלה, שלא היו מבוטחים בביטוח מקיף. כן נגרם בתאונה נזק לציוד מקצועי המשמשו בעבודתו כהנדסאי ואשר היה ברכבו.

לטענת התובע, המרדף שבוצע על ידי הנתבעת בוצע ברשלנות ובניגוד להוראות משטרתיות ותוך הפרת חובה חקוקה, ומשכך יש להטיל עליה אחריות אישית או שילוחית.

כן טוען התובע כי הנתבעים 1, 2 ו-3 נושאים באחריות כלפיו, משנהגו ברשלנות והפרו חובה חקוקה בכך שהנתבע נהג בפסילת רשיון ובניגוד לחוק. הנתבע 2, בעלי הרכב הפוגע בזמן התאונה, אפשר לנתבע 1 לנהוג ללא רשיון ברכבו. הנתבע 3 הינו בעלי הרכב הפוגע לאחר התאונה. הנתבעים 2 ו-3 קשרו קשר ע"י כך שהעבירו בעלות, לאחר קרות התאונה על מנת לטשטש את עובדות התאונה. לטענת התובע הוא זכאי לפיצויים מהנתבעים שחבים כלפיו ביחד ולחוד, בגין אובדן כללי גמור של הרכב והעגלה וכן עלות הוצאות בגין נסיעות, עלות חווה"ד, ציוד שניזוק ועוגמת נפש, סך כולל של 63,129 ש"ח.

הנתבע בכתב הגנתו הכחיש את טענות התובע ואת חובתו לפצות את התובע.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע כלפיה וחובתה לפצותו. לטענתה, היא נהגה כדין ובאמצעים סבירים וראויים כנגד הסכנה שנבעה מנסיעת הרכב הפוגע והתובע לא הצביע על התרשלות מצידה. לטענתה הוגשה התביעה נגדה בשל רצון התובע לפנות ל"כיס עמוק".

הנתבעת אישרה בכתב הגנתה את שנטען לגבי הרכב הפוגע וכי שהו בו 18 שב"חים.

כמו כן הכחישה התובעת את הנזק הנטען.

לטענת הנתבעת, ביום 25.11.04, בתקופה רבת התראות ביטחוניות, במהלך נסיעה שגרתית של רכב משטרה על כביש 6, נבדק רכב הפורד, מסוג "ואן" עם חלונות כהים, במסוף בבדיקה שגרתית. הבדיקה העלתה כי מדובר ברכב בבעלות תושב כפר סילואן ממזרח י-ם. מאחר והרכב עורר חשד אצל השוטרים נתבקש נהגו באמצעות הכריזה לעצור לבדיקה. תחילה נראה היה שהרכב עומד לעצור אך לפתע הוא הגביר מהירות באופן קיצוני וניסה לחמוק מהמשטרה. לטענת הנתבע נאלצו השוטרים לבצע מעקב אחר הנתבע, תוך שהשוטרים ממשיכים להורות לו לעצור, ומזעיקים כוחות רבים אשר הקימו מחסומים. לטענתה, ניסתה המשטרה להביא לעצירתו של הרכב מהר ככל שניתן, תוך שהשוטרים עוקבים אחריו החל בכביש 6 ממחלף ניצני עוז ועד מחלף עירון. לטענתה, פעלה המשטרה כרשות סבירה, בהתאם לנהלים המקובלים, בניסיון לעצור את הרכב הפוגע שסיכן את הנהגים על הכביש ואת יתר הציבור.

לטענת הנתבעת האחריות לקרות התאונה היא של הנתבע שנהג ברשלנות, בניגוד לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ושל הנתבעים 2 - 3 שבמחדלם גרמו לתאונה ולנזק הנטען.

ביום 15/1/06 ניתן כנגד הנתבע 3 פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 26/6/06 נמחקה התביעה כנגד הנתבע 2 מאחר והתובע לא הצליח לאתרו ולבצע לו מסירה.

באותו היום ניתן פסק דין כנגד הנתבע מחמת אי התייצבותו לדיון. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק דין, בקשתו ניתנה בתנאים אשר לא מולאו על ידו, ולפיכך נותר פסק הדין נגדו על כנו.