פסק-דין בתיק א 77328/04

1.       התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 21.11.99.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה בתובע 1 (להלן: "התובע")

          א.      התובע יליד 1947 נפגע בצווארו וגב תחתון, סבל מפגיעה מסוג צליפת שוט, אך למעט הגבלת תנועות צוואריות וכיפוף הגב לפנים לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי.

                   התובע שוחרר, בלא שאושפז עם המלצות להמשך מעקב רפואי, אנלגטיקה, פיזיוטרפיה ו- 7 ימי מנוחה.

          ב.      בדיקת C.T. מיום 5.3.00 הדגימה בלטי דיסק עם לחץ על השק הדוראלי בגב בין חוליות L3-S1.

          ג.       התובע הופנה לטיפולי פיזיוטרפיה והיה באי כושר עד 31.7.00.

          ד.      ד"ר הנדל, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדעה כי:

                   "בנוגע לכאבי צוואר וגב תחתון - הנבדק עצמו מעיד על כך שמדובר באי נוחות קלה המופיעה לעתים (בצוואר ובגב תחתון) וכך גם אי נוחות מידי פעם בכתף ימין.

                   אין עדות קלינית או רנטגנית לנזק כלשהוא שנגרם באירוע,

                   אקבע נכות כדלהלן:

                   מתאריך 21.11.99 ועד לתאריך 20.2.00 - 100% נכות זמנית מתאריך 21.2.00 ועד לתאריך 20.4.00 - 30% נכות זמנית. ומתאריך 21.4.00 - 0%".

          ה.      ד"ר הנדל לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.       נזקי התובע

          א.      הפסדי השתכרות

                   1)       ד"ר הנדל העריך נכותו הזמנית של התובע ב- 100% למשך 3 חודשים ו- 30% למשך חודשיים נוספים, אלא שהתובע פוטר ביום 17.5.00 ולא חזר מאז למעגל העבודה.

                   2)       עובר לתאונה סבל התובע מסוכרת ובעיות לב שלא הפריעו לו לעבוד ועל כן לטענתו, יש להחיל עקרון הגלגלת הדקה ולפצותו בגין הפסדיו עד היום.

                   3)       "... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת (ומטעון ב"כ התובע בענייננו - מ.ש.) - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי , פד"י מ"ה[1] 99, 162 ) .