פסק-דין בתיק א 76743/04

בפניי תביעה לפינויו של דייר מוגן מחנות המצויה ברחוב יסוד המעלה 7 תל אביב, (להלן: "החנות").

התובע והנתבע העידו בפניי, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב פסק דיני זה ניתן לאחר קבלת הסיכומים.

טענות התובע:

התובע טוען כי מאז שנת 1999 הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות בניגוד להסכם שבין הצדדים שהוגש כנספח ב' לתצהיר התובע.

עוד נטען כי הנתבע עשה שימוש בחנות  למגורים למרות שהשימוש שהותר בהסכם השכירות הינו למסחר בלבד.

התובע טוען כי הנתבע נהג ונוהג להטריד בכך שהוא משליך במתחם צואה , פסולת בקבוקים ריקים.

לפיכך, טוען התובע כי קמה לו זכותו לעתור לפינויו של הנתבע.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי התובע רכש את המתחם כולו בשנת 1992, ומאז פתח במקום מכוני לווי, שלח אנשים לאיים עליו, נעל את הנתבע בחנותו, צבע את תריסי החנות ללא רשותו.

הנתבע טוען כי נמנעה ממנו הזכות והאפשרות לעשות שימוש בנכס, ולכן אינו חייב לשלם דמי שכירות.  הנתבע טוען כי אינו עשה שימוש בחנות משום התנהגות התובע, ובנסיבות אלה לא ניתן לטעון כלפיו כי הוא נטש את החנות.

עוד טוען הנתבע כי התובע מנסה לנשלו מחנותו ללא תמורה במקום לנהל עימו מו"מ בתום לב ולשלם את לו בעבור זכויותיו בחנות.

עוד נטען כי באם ביהמ"ש יקבע כי קיימת עילת פינוי יש להורות על סעד מן הצדק.

דיון:

אין בפניי תביעה לפינוי מהטעם כי הנתבע נטש את החנות, ולכן אל אדון בטענה זו, וכל התייחסות לנושא זה הינו משום הקשר הדברים ולא משום קביעת מסקנה כי הנתבע נטש את החנות.

דומני כי סיכומי הנתבע, אשר מפרטים את חובתו של צד להסכם לנהוג בתום לב מתעלמים לחלוטין מהעדויות, אומנם הקצרות שהיו בפניי.

הוכח כי הנתבע אינו עשה שימוש בחנות, כי החנות ריקה ויש בה זבל, כי הנתבע אינו משלם את דמי השכירות, כי הנתבע הניח מזרון בחנות, לדבריו למרות קיומו של המזרן אינו ישן בחנות.

לאחר שמיעת הנתבע ברי כי הנתבע אינו עושה שימוש בחנות משום שהמקום השתנה. הנתבע הסביר לביהמ"ש כי חנות נמצאת בתחנה המרכזית הישנה, וכי המקום "מת" מפעילות, ולמעשה אינו מנהל שם כל עסק.

עוד הובהר כי במסגרת ניסיונותיו של ביהמ"ש להגיע להסדר, במסגרת הדיונים שהתקיימו בפני ב' השופט טובי, הוגשה ולתיק חוות דעת המעריכה את שווי החנות, אלא שהסכום שהמומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי זהו שווייה של החנות לא נשא חן בעיני הנתבע, למרות שהתובע היה נכון לשלמו. דברים אלה אומנם אינם רלוונטיים להוכחת יסודות העילה לפינוי בתיק, אלא שהם מפריכים את טענת הנתבע כי מטרתו של התובע הינה סילוקו מהחנות ללא תמורה.

הנתבע טען כי התובע שלח אנשים לאיים עליו, אלא שטענה זו לא הוכחה, ותלונתו במשטרת ישראל נגנזה.