פסק-דין בתיק א 76684/04

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובעים בגין מותו של המנוח אורן כברה ז"ל בתאונה  בה קיפח את חייו.

התובע 1 הנו אביו יורשו של המנוח ואילו התובע 2 הנו עזבונו .

הנתבע ביטח את השימוש ברכב בו נהג המנוח בעת התאונה , והנו חב בפיצויים המגיעים לתלוייו ועזבונו של המנוח .

הנתבעת אינה  כופרת בחבותה לפצות את התובעים, והשאלה היחידה שיש להכריע בה בפסק דין זה הנה שאלת גובה הנזק ( ראה סיכומי הנתבעת , שורה שניה בעמוד הראשון ) .

המנוח היה רווק בעת פטירתו, והתובע , בסיכומיו , אינו תובע פיצוי על אובדן תלות במנוח , אלא אך ורק אובדן הכנסות בשנים האבודות .

שאלת המפתח בדיון זה הנה גובה השתכרותו של המנוח בעת התאונה , והשכר אליו היה יכול להצגע לשנים הבאות ושממנו יש לגזור את הפיצוי .

 אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נגד החברה לשיקום, וכן בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 10990/05 פינץ נגד הראל , בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות זכאי העזבון ל30% משכרו של המנוח עד יום הפרישה .

כל אשר נותר הוא כאמור אם כן לקבוע את רמת השתכורתו של המנוח עד ליום פסק דין זה ובעתיד .

עדותו של התובע 1

בתצהיר העדות הראשית של התובע הוא טוען כי בנו עבד יחד עימו בסוכנות הביטוח אותה הוא מנהל וכי בתקופה בה למד ועקב לימודיו הוא השתכר רק 3700 ש"ח , אך לפני כן עבד בסוכנות לביטוח גשר בשכר ממוצע של 4732ש"ח .

כן טוען התובע כי אין לו ספק  שלאור גילו הצעיר של המנוח , לימודיו האקדמיים בתחום הביטוח, נסיונו המקצועי והשנים הרבות בהן עבד עם אביו , היה על נקלה מגיעה לשילוש ממוצע השכר במשק , קרי עד להכנסה ממוצעת של 20000 ש"ח לחודש. מסכום זה מבקש לגזו ר התובע את אותם 30% כפי שנקבעו בהלכת פינץ ולחשב את הפיצוי במסגרת השנים האבודות לעתיד .

בחקירה הנגדית , ניסה בא כוח הנתבעת באמצעות  התובע להוכיח כי המנוח נפגע בתאונת דרכים בחייו , ואף הגיש תביעה לבית המשפט . ואכן הוגשו ע"י ב"כ הנתבעת מסמכים מתיק אזרחי 181178/02 בבית משפט זה , ובין היתר חוות דעת של מומחה בתחום האורטופדי ד"ר אברהם שטרן, על פיה נגרמו למנוח 14.5% נכות בגין אותה תאונה .אך בסיכומיו אין בא כוח הנתבעת מבקש לקזז מיכולת ההשתכרות של המנוח בעתיד , על חשבון הפגיעה הנ"ל .

 במהלך החקירה הנגדית העלה בא כוח הנתבעת את הטענה כי המנוח לא סיים את לימודיו במכללה, והתובע השיב כי בנו סיים את הלימודים, אך בגלל התאונה הוא , התובע כאב, קיבל לידיו את תעודת הסיום .תעודת סיום הלימודים צורפה לתצהיר העדות הראשית של התובע .

במחלוקת זו יש לקבל את עמדת התובע כי בנו סיים או עמד בפני סיום לימודיו בתחום הביטוח , וכי המוסד בו למד אף העניק את תעודת הסיום לתובע בתור אבי התלמיד .

אך בכך עדיין אין כדי לענות על השאלה בדבר כושר ההשתכרות של המנוח .

נוסף לתצהיר העדות הראשית של האב התובע , העיד מטעם התביעה גם מר דני פינקלשטיין , המעיד בתצהירו כי החל מחודש דצמבר 2001 המנוח עבד אצלו כסטודנט בתחום הביטוח בו עסק , וכי המנוח השתכר אצלו סכום של 4732 ש"ח בממוצע . בחקירתו הנגדית לא מש העד מעמדתו,אם כי הוכח כי המעביד דיווח על תשלום משכורת למנוח בסכום כולל של 36298 ש"ח לתקופה  שבין ינואר 2002 ועד  10/02 .

ניתן לקבוע על פי דברי התובע , עד התביעה 1 , וכן המסמך האמור כי אכן המנוח עבד אצל עד התביעה 1 והשתכר אצלו סכום של 3600 ש"ח לחודש בממוצע .

 נתון זה היה קיים בחייו של המנוח עוד בטרם עבר לעסק של אביו התובע 1 . התובע מעיד כי המנוח עבד אצלו בעסק  והתשכר 3700ש"ח בלבד .

אלה שני הנתובנים בדבר עבודה ושכר מעברו של המנוח ובחייו .