פסק-דין בתיק א 76391/04

 1.        התובע והנתבע היו שותפים במשרד עורכי דין.

התובע (להלן: "אלבינצר") הגיש תביעה נגד הנתבע (להלן:" דויטש") על סך 1,152,467 ש"ח.

אלבינצר טען כי דויטש נותר חייב לו בגין משיכות כספים מהשותפות, מעבר לחלקו בשותפות וזאת בסך של 669,119 ש"ח (קרן).

2.         רכיבי התביעה:

סך        699,119 ש"ח         משיכות כספים ביתר.

סך        250,000 ש"ח         פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי של התובע

                                                וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

כמו כן ביקש התובע לחייב את הנתבע לשאת ב- 35% מחובות השותפות אשר נכון ליום הגשת התביעה עמדו על סך של 580,994 ש"ח. (203,348 ש"ח).

3.         הרקע העובדתי על פי התובע:

א)         אלבינצר טען, כי דויטש היה שותפו במשך תשע שנים עד אשר בחר לחמוק באישון לילה שבין ה- 28/1/04 ל- 29/1/04 מהמשרד, תוך שהוא נותר חייב לו מאות אלפי שקלים.

ב)         אלבינצר טען כי קודם לכן, הוא פנה לדויטש וביקש לקיים איתו שיחה במטרה לפתור בעיות שהתעוררו במסגרת ניהול השותפות, אך דויטש התחמק מכך עד אשר חמק מהמשרד באישון לילה, תוך הפרת חובותיו המקצועיים כעורך דין וכשותף.

ג)          השותפות בין אלבינצר לדויטש החלה בשנת 1995 כאשר חלקו של אלבינצר בשותפות היה 65% וחלקו של דויטש היה 35%.

ד)         אלבינצר טען כי במשך השנים משך דויטש מעבר לחלקו בשותפות סכומים, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמדו ליום הגשת התביעה בסך של 699,119 ש"ח. ואילו אלבינצר קיבל במשך השנים סכומים בחסר, פחות מחלקו ברווחי השותפות אשר נכון למועד הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמדו על סך 681,636 ש"ח.

ה)         אלבינצר טען, כי בשנת 2001 כאשר התעורר בו החשד, כי דויטש מושך כספים ביתר, הוא ביקש מרואה החשבון של השותפות, רואה חשבון אהרונוביץ לערוך בדיקה באשר לסכומי משיכות הצדדים ביחס לרווחי השותפות. על פי הבדיקה נמצא, כי דויטש אכן משך סכומים ביתר.

ו)          דויטש טען כי אין באפשרותו לשלם את הסכומים. הוסכם כי אלבינצר יזוכה בתשלומי מס הכנסה ובכך יוקטנו תשלומי היתר אשר משך דויטש.

ז)          בשנת 2003 פנה אלבינצר לדויטש בבקשה להסדיר את החוב, אך זה דחה אותו בלך ושוב עד אשר בחר לחמוק מהמשרד בשעת לילה.

ח)         אלבינצר טען כי נסיבות עזיבתו של דויטש גרמו לו לאובדן מוניטין, להפסדים ממוניים ולעוגמת נפש.

4.         הרקע העובדתי על פי הנתבע:

א)         דויטש טען כי לא היה כל מקום להגיש תביעה נגדו, ואם אלבינצר היה מעוניין בפתרון הסכסוך הוא יכל היה לעשות זאת זה מכבר, טרם הגשת התביעה.