פסק-דין בתיק א 761270/04

רקע

בפניי תביעה כספית בסך 6,772 ש"ח, אשר הוגשה על ידי עירית רמת גן, (להלן: "התובעת"), נגד הגברת אנג'ל אסתר  (להלן: " הנתבעת"), בגין חוב דמי ארנונה ומים עבור נכס המצוי ברחוב רש"י 33 (להלן: "ה נכס"), המצוי בתחום שיפוטה של התובעת. חוב הארנונה הנטען, הינו לתקופה החל מיום 1.1.04  ועד ליום 31.12.04, בתוספת יתרות ארנונה בסך 316 ש"ח משנת 2003 ובסך הכול 5,749 ש"ח. חוב המים הינו לתקופה החל מיום 11.10.02 ועד ליום 7.9.04 בסך 1,022 ש"ח.

ביום 4.5.05,בתיק אזרחי  62327/04, נתן כבוד השופט פורג, תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים לתיק שבפני, לפיו ינוכה מיתרת חובה של הנתבעת בתיק זה, סך של 1,050 ש"ח שהוטלו על הנתבעת בגין חיובי המים.

במהלך דיון ההוכחות תיקנה התובעת את סכום התביעה כך שיופחת חוב המים וסכום חוב הארנונה יהא בסך 5,750 ש"ח .

טענות התובעת

בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה הנתבעת רשומה בספריה כמחזיקה בנכס ולא שילמה את דמי הארנונה.

טענת ההגנה היחידה של הנתבעת הינה, שהיא זכאית להנחה בארנונה הואיל ועסקה מוגדר כעסק הקטן בשטחו מ-40 מ"ר והיותה בת 69 .

 בקשת הנתבעת מיום 10.10.05 למתן הנחה בארנונה, בהתאם לאמור  בתקנה 14ג (א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג - 1993, נדחתה מהטעם שלא צירפה את המסמכים המתאימים לבקשה, לרבות שומת הכנסה סופית לשנת 2004 ומהסיבה שההנחה אינה ניתנת בדיעבד אלא רק לאותה שנת מס.

טענות הנתבעת:

הנתבעת מנהלת בנכס עסק של תיווך נדל"ן. זו אינה ההתדיינות הראשונה בין הצדדים באותו הנושא. בשנת 2004 הגישה תביעה כנגד התובעת בתיק זה, בגין חיובי מים שחויבה בגין הנכס ועבור צריכה משותפת וזאת בניגוד למצב בפועל, בו לא השתמשה כלל במים. ביום 4.5.05 הסתיימה תביעתה בפשרה, לפיה זוכתה מחיובי המים, בסך 1,050 ש"ח.

לגרסתה, לא זנחה כלל את חיובי הארנונה שהושתו עליה ופעלה מול התובעת כדי להסדיר את חובה זה. התובעת סירבה לאפשר לה לשלם את חוב הארנונה בלבד, בהפחתת חוב המים והיא חששה שתשלומים שיבוצעו לכיסוי חוב הארנונה, יזקפו לטובת חוב המים. בפועל כך פעלה התובעת, כאשר זקפה כל תשלום שביצעה לזכות חוב המים.

רק בחודש אוקטובר 2004, לאחר שהתקבלה ההחלטה בתיק האחר,  והתובעת הקפיאה את כל חיובי המים וחייבה אותה בגין ארנונה בלבד, החלה הנתבעת להסדיר את תשלומי הארנונה. בשלב זה התברר לה שהינה זכאית להנחה משמעותית בארנונה בשיעור שבין 25% ל-30%, בהיותה גמלאית בת למעלה מ-60 שנה ומאחר ושטח הנכס קטן מ-40 מ"ר.

לגרסתה, במשך ששת השנים בה הינה מחזיקה בנכס, הייתה זכאית להנחה בסך כ-9,900 ש"ח, סכום הגבוה מהסכום אותו היא נתבעת לשלם בתיק זה.

לטענתה, היא עומדת בכל התנאים הדרושים לקבלת הנחה בתשלום הארנונה, כפי שפורסמו בחוברת לגמלאי. על התובעת החובה לזכותה באותה הנחה בארנונה בגין הנכס, כפי שהיא מקבלת על דירתה, בהיות כל הנתונים מצויים בפניה.

בקשתה לקבלת ההנחה נדחתה ע"י התובעת כלאחר יד, ללא נימוקים וללא כל התייחסות עניינית כמתחייב מרשות מקומית, בטענה שעליה לפנות בכתב לוועדת ההנחות ולבקש נימוקים מפורטים לדחיית הבקשה.

דיון

לעניין, טענת הסמכות העניינית, אשר הועלתה על ידי התובעת בסעיף 19 לסיכומיה, לפיה נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בטענות הנתבעת בשאלת זכאותה להנחה בארנונה ,שכן אלה צריכות להידון בבית המשפט לעניינים מנהליים, יפים  לכך דברי כבוד השופט סובל כמופיע בסעיף 8 לסיכומי הנתבעת:

"התוצאה המתקבלת מכוחן של הוראות אלו היא זו: ככלל, מי שנדרש לשלם ארנונה לרשות מקומית ומבקש לעשות דרישה זו כ"חרב" כלפי הרשות (תקיפה ישירה) מחויב לעתור נגד הודעת התשלום לבית המשפט לעניינים מינהליים. לעומת זאת, אם הרשות המקומית הגישה נגד הנישום תביעה לתשלום הארנונה לבית המשפט (האזרחי) המוסמך, או אז יכול הנישום להתגונן נגד התביעה בטענה כי הודעת התשלום אינה חוקית (תקיפה עקיפה), ובמקרה כזה חוקיות הדרישה תוכל להתברר גם בבית המשפט האזרחי (ה"פ (י-ם) 774/03 דמירי נ עיריית ירושלים).

משכך, לבית משפט זה הסמכות לדון בטענות ההגנה של הנתבעת.

המחלוקת בין הצדדים היא האם הנתבעת זכאית להנחה בארנונה, בהיותה גמלאית והיות שטח הנכס קטן מ-40 מ"ר.

עד התובעת מר דוד מזרחי העיד בפני, כי מנהלת מחלקת הגבייה המליצה לדחות את הבקשה להנחה בארנונה, (נספח ב' לתביעה), מאחר ולא הומצא לתובעת דו"ח שומה סופית של הנתבעת לשנת 2004.