פסק-דין בתיק א 756/03

רקע

1.         הנתבע 2 ('הנתבע') מתגורר בבית הבנוי באזור הקרוי 'דהרה' שעל רכס יודפת-הררית, אזור בו פזורים - במרחק רב זה מזה - מבנים מספר. הבית מצוי בשטח שיפוטה של התובעת 1. הבית נבנה קודם שחוקק חוק התכנון והבניה.

2.         בשנת 2003 חיברה הנתבעת 1 ('חברת החשמל') את ביתו של הנתבע לרשת החשמל. על כך יצא קיצפן של התובעות, משלטעמן היה על חברת החשמל, בטרם תחבר את התובע לרשת, לקבל את אישורן לחיבור, כך מצוות דיני התכנון והבניה לפי הבנתן. לגופו של עניין מתנגדות התובעות לחיבור הבית לרשת החשמל, והן הודיעו את עמדתן זו לחברת החשמל עובר לחיבור. משהאחרונה לא פעלה לפי עמדתן זו, ואף חיברה, כאמור, את בית הנתבע לרשת החשמל, הן הגישו את תביעתן שלפנינו, והן מבקשות מבית המשפט כי יצהיר, כי חיבור ביתו של הנתבע לרשת החשמל נעשה בניגוד לחוק. כיוון שכך הן מבקשות, כי בית המשפט יורה לחברת החשמל לנתק את הבית מן הרשת, ויאסור עליה לחברו לרשת בעתיד לבוא.

3.         הנתבעים התגוננו מפני התביעה בטענות שונות, ובפתח הגנתם הם טענו, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. לטעמם - הסמכות העניינית בכגון דא נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, ולחילופין - לבית המשפט לעניינים מנהליים.

4.         משכך טענו הנתבעים - ראיתי להכריע בשאלה זו תחילה, ובעלי הדין אמנם הסכימו כי כך יהא, לאחר שישמיעו את טיעוניהם בסוגיה בכתב.

            לאחר שהוגשו סיכום טענות בעלי הדין, ומשישבתי להכריע במחלוקת, מצאתי כי ראוי יהא שמשרדי התשתיות והפנים יהיו צדדים לתובענה שלפנינו, שהרי את פעולותיהם מבקשות התובעות לתקוף (כפי שאבאר להלן), ולכן צירפתים כנתבעים נוספים וביקשתים ליתן את דעתם לשאלת הסמכות. ועמדתם זו ניתנה (באיחור רב, על שום שהחלטתי לצרפם לא הגיעה לתעודתה כי אם באיחור רב), ולפיה נתונה סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה, על שום שעניין לנו בתקיפה עקיפה שתקפו התובעות את המעשה המנהלי.

מבנה הטיעון של התובעות

5.         הבאנו למעלה תיאור כללי של הרקע לתביעה. על מנת שנבין את טענת הסף של ההגנה לאשורה ראוי כי נרד קמעא לעומקם של דברים. ובכן, תביעת התובעות נוקבת בשתי הוראות חוק, העשויות להיות רלוונטיות לענייננו. בראשית הן מציינות את הוראת החוק הבסיסית, היא הוראת סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ('חוק התכנון והבניה'), המתנה את חיבורו של מבנה לרשת החשמל בהצגת אישור מאת 'הרשות המאשרת' (כגון יו"ר הוועדה יחד עם מהנדס הוועדה, באחת החלופות), או הצגת היתר בניה. בענייננו - הואיל ובית הנתבע נבנה טרם חקיקת חוק התכנון והבניה, ולכן לא הוצא מעולם היתר לבנייתו, והואיל ו'הרשות המאשרת' לא נתנה את אישורה לחיבור הבית לרשת, כי אז מנועה היתה חברת החשמל לעשות את החיבור, כך התובעות.

            דבר החקיקה האחר הנזכר בתביעה הוא חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), תשנ"ו-1996 ('חוק הספקת החשמל'), שעניינו חיבורם של מבנים, שנבנו בלא היתר בניה, לרשת החשמל. סעיף 2 לחוק זה מוציא את תחולת סעיף 157א לחוק התכנון והבניה ביחס למבנים הנכללים בהגדרה שבסעיף 1 שבחוק הספקת החשמל, המגדירה לאמור:

"  "מבנה " - בנין של קבע ששימש למגורים ערב תחילתו של חוק זה, גם אם אין לגביו היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה), ובלבד שחלה עליו החלטת הממשלה מס' 205 מיום ט"ז בשבט התשמ"ז (15 בפברואר 1987) (להלן - החלטה), והוא בין המבנים אשר לפי ההחלטה האמורה אינם מיועדים להריסה, אין לגביו צו הריסה שיפוטי ולא ניתוספה לו תוספת בניה כלשהי לאחר יום ל' בכסלו התשמ"ז (1 בינואר 1987)."

            החלטת הממשלה מס' 205 הנזכרת בהגדרה זו קבעה לאמור:

"דו"ח הועדה הבינמשרדית לבניה בלתי חוקית במגזרים הערבי והדרוזי (דו"ח מרקוביץ) - המשך דיון

מחליטים:

א.         לאמץ עקרונית את דו"ח הועדה הבינמשרדית לבניה בלתי חוקית במגזרים הערבי והדרוזי, בכפוף לאמור בסעיף ב' להלן.

ב.         להטיל על ועדת שרים ... לקבוע את לוח הזמנים, חלופות אפשריות ודרכי ביצוע. לשם כך רשאית ועדת השרים לבקש מהועדה הבינמשרדית להשלים פרקים נחוצים בדו"ח.

ג.          היועץ המשפטי לממשלה ישתתף בעבודת הועדה.

ד.         הממשלה תפעל, בדגש מיוחד לאכיפת החוק ולמניעת בניה בלתי חוקית בעתיד."

            לטענת התובעות - לפי החלטת הממשלה מס' 205 (הנ"ל) אין לחבר מבנה לרשת החשמל על פי חוק הספקת החשמל, אלא אם כן הוא נכלל ברשימת הבתים שפירסם שר התשתיות (כראויים לחיבור לרשת החשמל). ביתו של הנתבע - כך התובעות - לא נכלל ברשימה שכזו, ולכן הוא אינו בבחינת 'מבנה' כהגדרתו בחוק הספקת החשמל, ולכן החוק האחרון אינו חל עליו, ומכאן עלינו לחזור להוראת החוק הבסיסית (בחינת ברירת המחדל), משמע סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, המתנה את חיבור החשמל באישור 'הרשות המאשרת', משמע התובעת 2, ומשלא בא אישור שכזה מטעמה - כי אז פעולת החיבור של בית הנתבע לרשת בידי חברת החשמל היא משום מעשה המנוגד לחוק, ויש להכריז על בטלותו ולנתק את החיבור.

            טענה נוספת השמיעו התובעות בתביעתן, ולפיה תוקפו של חוק הספקת החשמל פג - עובר לחיבורו של בית הנתבע לרשת החשמל. לשיטתן - תוקף החוק פג ביום 1.3.2002, בעוד החיבור של בית הנתבע לרשת נעשה בשנת 2003. לכן, גם אם היה בית הנתבע נכלל ברשימה שהיה מפרסם שר התשתיות - לא היה בכך כדי לשנות מתחולתו של סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, משפג תוקפו של חוק הספקת החשמל עובר לחיבור.