פסק-דין בתיק א 75355/04

יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 22.3.04 עת נפגע רכב מסוג טויוטה שחנה בסמוך לרחוב פרישמן 20 בתל אביב חניה כדין וניזוק כתוצאה מקרש שנפל עליו מדירה המצויה בבית מס' 20, דירה 7 בקומה רביעית שהייתה אותה עת בתהליך שיפוץ. התובעת 1 הייתה במועד הרלוונטי המבטחת של הרכב ושל התובעת 2 שהייתה הבעלים של הרכב.

הנתבע 1 היה במועד הרלוונטי הבעלים של הדירה ממנה נפל הקרש והנתבע 2 היה במועד הנ"ל הקבלן שעבד אותה עת בדירה בהתקנת שרוול לפינוי פסולת.

בעת אירוע התאונה הייתה התובעת 2 בעבודתה והוזעקה על ידי אחד השכנים לאחר נפילת הקרש והנזק שנגרם למכוניתה.

הנתבעים התכחשו לאחריותם לאירוע התאונה, כאשר כל אחד מהם מנסה להטיל את האשמה לפחו של האחר והגדיל לעשות הנתבע 2, אשר מידיו נשמט הקרש, וטען למעובות צד שלישי נוסף חברו של הנתבע 1, שלטענת הנתבע 2 

דחף אותו בפראות וגרם לנפילת הקרש.

אשר לרשלנותו של הנתבע 2 אשר מידיו לטעמי נפל הקרש:

מעדותה של עדת תביעה 1 עולה מסכת עובדות ממנה למדתי כי כבר בשלב הראשון ניסה הנתבע 2 להעביר את נטל הפיצוי לפתחו של הנתבע 1, כנראה מחמת העובדה כי לנתבע 2 לא היה ביטוח בר תוקף המכסה את רשלנותו ואת הנזק שגרם ועל פי עדותה של עת/1 ניסה הלה להניעה לשנות את גרסתה.

לגופו של עניין עסקינן באירוע שחל לגביו כלל "הדבר המדבר בעד עצמו" ונתקיימו בו כל תנאיו של אותו כלל דהיינו העדר ידיעת התובע על הנסיבות הממשיות שגרמו לנזק, בזמן אמת, הנזק נגרם על ידי רכוש שלנתבע הייתה שליטה עלי וההסתברות לקיומה של הרשלנות מצידו עולה על ההסתברות להעדרה.

בענייננו, אין ספק כי אין מדרכם של קרשים ליפול מכוח עצמם מקומה רביעית ולהזיק ומשתמצא לאמר כי בעת נפילת הקרש היה זה לטעמי בחזקתו הבלעדית של הנתבע 2 שעסק אותה עת בהרכבת השרוולון, לדבריו בעזרת שני עובדים, ומשעולה כי בעת האירוע לא הייתה התובעת נוכחת במקום ולא ראתה כיצד נפל אותו קרש שנמצא בסופו של דבר על מכוניתה, מכאן שעובר הנטל לפתחו של הנתבע 2 להוכיח כי לא התרשל.

לאחר בחינת כל הראיות התרשמתי כי הנתבע 2 לא הרים את הנטל המוטל עליו לא מניי ולא מקצתיי. נתבע זה היה הקבלן המבצע שהוזמן להתקין את השרוולון ואף עסק בכך בפועל.נתבע זה שהתכחש בפני וטען כי אין לו יד ורגל באירוע וכי לא התרשל הותיר בליבי רושם דל מאד. לטענתו נפל הקרש בשל התערבות חבר של הנתבע 1 שנכח בדירה וניסה להניח את הקרש מתחת לעיגון הברזל על מנת שלא יפגע החלון ולשם כך נדחף בכוח וגרם לנפילת הקרש.

הנתבע לא ציין בשום שלב שמו של חבר זה ואף לא שלח כנגדו הודעה לצד ג'. מאידך העיד חבר זה, הוא עה/1 מר גיא ביטון כי היה בדירה שמע את הקרש נופל וירד יחד עם שי למטה. במהלך כל חקירתו הנגדית לא נשאל העד כל שאלה  שהיה בה כדי לעמת אותו עם גרסת הנתבע 2 כי הוא זה שביקש להניח את הקרש וגרם לנפילתו. הדעת נותנת כי  משהניח הנתבע 2 את האחריות לפתחו של עד זה וטוען כי היה במעשיו כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין פעולות הנתבע לבין התוצאה מין הראוי היה כי  ייחקר בשאלה זו אך לא כן הוא ומכאן כי המסקנה היחידה הינה כי הנתבע 2 העדיף שלא להתמודד מול עד זה בשאלה זו שכן ידע כי אין ממש בטענתו .

בנסיבות אלה שוכנעתי מחד כי הקרש נפל מידו של הנתבע 2 וגרם לנזק וזה לא הוכיח כאמור כי לא התרשל ומאידך לא הוכחה מעורבותו של גורם שלישי מתערב שהיה בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבע 2 לבין האירוע ותוצאותיו .

מכאן שמצאתי לחייב את הנתבע 2 באחריות לנזק.

אשר לנתבע 1, טוען ב"כ התובעים בסיכומיו כי אחריותו של זה מקורה בשניים.

האחד אחריותו כבעל הנכס ממנו נמלט הדבר המסוכן - סעיף 38 לפקודת הנזיקין והשני בחירה רשלנית של הנתבע 2 כקבלן לביצוע התקנת השרוולון סעיף 15(1) לפקודת הנזיקין וזאת משלא בדק כי הנתבע 2 הינו קבלן מורשה איש מקצוע מיומן וכי רכש פוליסת ביטוח המכסה נזקים שעלולים להיגרם לצד ג' במהלך ביצוע העבודה.

אשר לטענה הראשונה - על פי האמור בסעיף 36 לפקודת הנזיקין  " החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל בעל נכס כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או מחדל המפורשים באותו סעיף"

 תמצא שואל האם יכול היה הנתבע 1 , כבעל נכס סביר, לצפות מראש נפילתו של הקרש במהלך התקנת השרוולון על די הנתבע 2 ולחייבו בנקיטת אמצעי זהירות סבירים למנעה. התשובה לכך לטעמי הינה שלילית ולפיכך אין נפקא מינא אם היה הנתבע 2 בר רשות ולא משיג גבול. לא הוכח כ י המקרקעין היו במצב פגום מדובר בביצוע שיפוץ בדירה והתקנת שרוולון לפינוי פסולת לשם כך הוזמן הנתבע 2 כבעל מקצוע ולפיכך לא הופרה חובת הזהירות המוטלת על הנתבע מכח סעיף 35 לפקודה.

אשר לטענה השנייה אמנם הכיר הנתבע 1 את הנתבע 2 באקראי בעת שזה עבד בבניין בהרצליה אך לא הוכח בפני כי התרשל בבחירת הנ"ל כבעל מקצוע מיומן לביצוע העבודה. תאונות מדרכן שמתרחשות גם לבעלי מקצוע מיומנים ולעתים אף ברשלנותם אולם מכאן ועד למסקנה   לפיה בכל עת  שמתרחשת תאונה בגין רשלנות משמעם של הדברים כי המזמין התרשל באופן ברור בבחירתו של אותו בעל מקצוע רחוקה הדרך.

גם הטענה על פי סעיף 15 (3) לפקודה אין מקומה כאן שכן המזמין לא אישר ולא הרשה את המעשה שגרם לנזק דהיינו הפלת הקרש המזמין אישר התקנת שרוולון ותו לא דא עקא שבמהלך ההתקנה הפיל המתקין קרש. מכאן ועד לחיובו של המזמין שוב רחוקה הדרך.