פסק-דין בתיק א 7474/00

1.         התובעת, מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), הגישה תובענה כספית על סך 28,577 ש"ח נגד בני הזוג ליאורה וגלעד ורדי, נתבעים 1 ו-2 בהתאמה. בכתב התביעה נטען כי על פי חוזה חכירה מיום 19.10.88 חכרו הנתבעים מאת המינהל נכס המצוי ברחוב הנרקיסים 29א' בקרית טבעון המוגדר כגוש 10593 חלקה 297 שהינו שטח מגרש ושטח בנוי. על פי כתב התביעה הפרו הנתבעים - החוכרים את תנאי החוזה בכך שחדלו מתשלום דמי החכירה הקבועים על פיו, וכתוצאה הצטבר לחובתם חוב בסך 28,577 ש"ח נכון ליום 16.3.00 (התובענה הוגשה ביום 27.3.00). נטען עוד בכתב התביעה כי בנסיון להביא את הנתבעים לשלם את חובם נשלח אליהם מטעם התובעת מכתב לתשלום הסכום האמור עד ליום 15.12.99 אך סכום זה לא שולם.

2.         בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 שלא הונח בסיס לתביעה כאשר לא צורף ההסכם לכתב התביעה. בנוסף, טענה הנתבעת 1 כי בית המשפט לענייני משפחה קבע בהחלטה מיום 31.1.00 שנתבע 2 יישא בכל הוצאות הבית, לרבות תשלומים לרשויות השונות והחזר משכנתא (ההחלטה צורפה לכתב ההגנה).

3.         בכתב הגנתו טען נתבע 2 כי אכן נחתם חוזה חכירה בשנת 1988 ביחס לגוש 10593 וחלק מחלקה 13 אך רק מאוחר יותר התבצעה חלוקה של הנכס לשתי חלקות: חלקה 296 (541 מ"ר) וחלקה 297 (619 מ"ר). נתבע 2 טען כי המינהל היה צריך לרשום את החלקות בלשכת רישום המקרקעין כדלקמן: חוכרי חלקה 297 הם שתי משפחות שאחת מהן משפחת הנתבעים וחוכרי חלקה 296 הם משפחה אחרת. בנובמבר 1988 העביר המינהל ללשכת הרישום מסמכים שהתבררו כשגויים בנוגע לחלקה 296 על פיהם הנתבעים קיבלו את זכות החכירה בחלקה זו. נטען כי למרות בקשות חוזרות ונשנות לא דאג המינהל לעדכן את הרישום ולתקן את דמי החכירה השנתיים וחייב את משפחת הנתבעים בגין החלקה הישנה מספר 13, דהיינו עבור שטח שהוא 400% מהשטח המוחזק על ידם בפועל. במשך השנים 1991 ועד 1998 נשלחו חיובים על שם כל המשפחות. כמו כן, נטען שהמינהל לא עדכן במחשב כי המחזיקים בחלקה 297 הם אך ורק משפחת הנתבעים ומשפחה נוספת וסרב להתייחס לאישור הועדה המקומית ביחס לכך שלא נעשתה תוספת בניה כלשהי בחלק מהחלקה השייכת למשפחת הנתבעים. לטענת הנתבעים שטח דירתם הוא 140 מ"ר בלבד. בנובמבר 1998 שלח הנתבע 2 מכתב לאחראית המחוזית לחוזים עירוניים במינהל והעלה בפניה חלק מהפעולות השגויות שבוצעו על ידי המינהל ובין היתר טעויות במסמכי הרישום לגבי חלקה 296 וכן העדר עדכון דמי חכירה שנתיים בהתאם לגודל הנכס שהיו בידי הנתבעים. למרות זאת, מכתב התשובה מהמינהל כלל שוב נתונים לא נכונים ללא התייחסות להערותיו של הנתבע 2, לרבות העדר התייחסות לחלוקת הנכס לשתי חלקות. בכתב הגנתו טען נתבע 2 כי אירועים אלה גרמו לו עוגמת נפש רבה והוצאות כבדות.

4.         בכתב הגנה מתוקן טענה הנתבעת 1 להתיישנות.

5.         בדיון בפני כב' השופט כ' סעב מיום 23.6.02 הוגש חוזה החכירה על החלקה ובאת כוח התובעת הודתה שהיתה טעות בנוגע לחוזה כיוון שרשום בו חלקה 296 (עמ' 6 לפרוטוקול). בהמשך התקיימו בין הצדדים מגעים לפשרה שכפי הנראה לא צלחו.

6.         ביום 25.7.04, הועבר ההליך לטיפולי. המינהל הציע הצעה נוספת בנוכחות גיזבר המחוז שהסביר את החישובים על מנת למצוא פשרה בין הצדדים (דיון מיום 27.9.05) אך גם דבר זה לא צלח.

7.         תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הוגש על ידי חוה שמואל, הממונה המחוזית לחוזים במינהל. המצהירה אישרה כי אכן חלה טעות ביחס לרישום זכויות הנתבעים בנכס (תוך כדי הפנייה לתצהיר נוסף מיום 18.11.01). על פי המצהירה, מקור הטעות היה ברישום שבוצע על ידי עורך דינם הקודם של הנתבעים (ת/10). הנתבעים מסרו גם הם כל אחד תצהיר בו הם חזרו על הטענות שהועלו על ידם בכתבי ההגנה, לרבות טענת ההתיישנות. בנוסף, נטען כי לא ניתן פירוט של החוב הנטען על ידי המינהל או דרך חישוב הסכומים המופיעים במסמכים תחת הכותרת "מצב חשבון" וחישוב חובות עבר.

8.         הצדדים חקרו את המצהירים. כאשר גב' שמואל נחקרה, היא אישרה את הטעויות בחלקות וכי החלקה הנכונה היא 297 בגוש 10593 (עמ' 4 לדיון מיום 28.5.06). היא אישרה גם כי מספר החלקה הנכונה הינו 297 ולשאלה אם קיים חוזה חכירה על חלקה 297, ענתה, "אין" (עמ' 5). לטענת המצהירה, נספח א' שצורף לתצהירה, מייצג בצורה נכונה את מצב חובותיהם של הנתבעים כלפי המינהל אך העדה לא יכלה לתת פירוט לגבי דרך חישוב הסכומים הרשומים בדף (עמ' 6). העדה עומתה עם העובדה כי באותו נספח רשומים 1,160 מ"ר ולא יכלה לומר מדוע נתון זה רשום אך טענה כי חשבון זה תוקן על מנת להתייחס לנתבעים בלבד. המצהירה הופנתה לנספח ב' בתצהיר הנתבע, קבלה/חשבונית משנת 1991. היא אישרה כי החשבונות שנשלחו לנתבעים בשנות ה- 90 היו שגויים בנתונים כאלה ואחרים.

דיון וממצאים

9.         חקירתה הנגדית של נציגת המינהל העלתה כי הסכומים שהומצאו לנתבעים בשנות ה- 90 לא התייחסו בהכרח לחלקה הספציפית.

10.        במקרה זה לא הצליח המינהל להוכיח את תביעתו. ראשית, החיובים הראשונים נעשו על בסיס שגוי, כאשר השגיאה התייחסה הן לחלקה ולגודלה והן לזהות של החייבים. גם לאחר תיקון עניין זה, לא הצליח המינהל להגיש פירוט החוב אשר ממנו ניתן להבין מה חובם המדוייק של הנתבעים כלפיו. אמנם, במהלך הנסיונות להגיע לפשרות הוצעו הצעות כאלה ואחרות, אולם, הצעות אלו כאשר לא התקבלו, לא תרמו להוכחת התביעה הבסיסית. כתוצאה, הנני קובע שהתביעה לא הוכחה והיא נדחית. המינהל ישלם לנתבעת 1 הוצאות  בסך 1,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך דומה, ולנתבע 2 אותם סכומים.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום כ"ז בשבט, תשס"ז (15 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שרה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: