פסק-דין בתיק א 745150/04

התובעת הינה חברה בעלת רישיון למתן שירותי טלוויזיה באמצעות לווין.

הנתבעת הזמינה וחתמה על בקשת הצטרפות לשירותי הטלוויזיה בלוויין והתובעת התקינה בביתה את הציוד הדרוש לקליטת השידורים.

בהתאם למערך ההסכמים שבין הצדדים, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת תמורת הציוד ובעד השירותים שניתנו לה באופן שוטף.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בקשר לחיובים שחויבה הנתבעת ובהקשר לכך, נתנה הנתבעת הוראת ביטול להוראת הקבע, והתובעת מצידה הפסיקה את שירותיה הטלוויזיה באמצעות לווין ותבעה את הנתבעת בסך של 3,674 ש"ח הכוללים את יתרת החוב השוטף, אך בעיקר את שוויים של הממירים.

הנתבעת סירבה להשיב את הממירים לידי התובעת וטענה, שהיא זכאית לקבלת כספי הפיקדון מהתובעת, אולם בסופו של יום הוחזרו הממירים, סולקה יתרת החוב (אם קיימת כזו), והתובעת הודיעה התובעת, כי היא מוותרת עליה וכל המחלוקת שנותרה בפניי, הינה בשאלת זכאותה של התובעת, בקבלת הוצאות ושכר טרחה.

הנתבעת כאמור כפרה בטענות התובעת וטענה, כי  בהתאם להסכמה שהגיעה עם סוכן התובעת, היה עליה לשלם סך של 164 ש"ח לחודש, ומאחר והתובעת חייבה אותה בסכומים גבוהים יותר ממה שהוסכם, ביקשה הנתבעת להתנתק וביטלה את הוראת הקבע.

נציגי התובעת שבאו לקחת את הממירים, סירבו לטענת הנתבעת, ליתן לה חשבון סופי ואמרו, כי זה יתבצע ע"י התובעת רק בעוד מספר חודשים, ולכן סירבה הנתבעת למסור את הממירים לידי אותם נציגים.

הנתבעת טענה, כי כל חתימותיה על ההסכמים נעשו מבלי שתדע את תוכנם ותוך ניצול תמימותה.

יש להאיר, כי הרוח החיה אצל הנתבעת, הינו בעלה - מר אליאס מרדכי, שדיבר בשמה, העיד בשמה, למרות שלטענתו, בשלב החתימה על ההסכם, הוא לא היה צד ולא נכח בהתקשרות, אך במגעים עם התובעת לאחר מכן, הוא זה שניהל אותם.

מר אליאס עצמו העיד בפניי וניהל את הדיון תוך חריגה מן המקובל בהתפרצויות לדברי העדים ובניסיונות להציג כל טיעון אפשרי, מדוע תביעת התובעת אינה מוצדקת ובלאו הכי, כי אין עליו חובה לשלם את ההוצאות שהיא דורשת.

מר אליאס העיד בפניי שאינו יודע קרוא וכתוב, אך במהלך חקירה נגדית  שניהל לעדת התביעה, הקריא לה מתוך מסמכים שהיו בפניו והתרשמתי, כי הוא אכן יודע קרוא וכתוב בניגוד לדבריו.

יתר על כן, מר אליאס כאדם דתי, הביע את דעתו לא אחת במהלך הדיון, כי כל השירותים שניתנים ע"י התובעת, הינם שירותי תועבה וכי שירותים אלה ניתנו לביתו בניגוד לדעתו ואך ורק כדי לרצות את אשתו ובמהלך הדיון בפניי, הסתבר כי למרות שביקש להתנתק מהתובעת עקב אותה תועבה הסכים לחיבור בביתו של שירותי הכבלים שכידוע אינם שונים במהותם ובתוכנם משירותי הלווין.

למרות כל האמור לעיל, איני סבור, כי התנהלותו של מר אליאס צריכה לעמוד לרועץ לנתבעת.

כאמור התובעת הגישה תביעתה, כאשר מרבית טענותיה נסבו סביב שוויים של הממירים שלא הוחזרו לידיה ולאחר השבתם במהלך הדיון, למעשה לא נותרה הנתבעת חבה להם דבר, למעט טענת התובעת, כי היא זכאית להוצאות ושכר טרחה.

התובעת ביססה את תביעתה על הסכם שהינו נספח א' לתובענה, אלא שמסתבר, כי הסכם זה כפי שמולא ע"י נציג התובעת בעת החתימה, אינו זהה לזה המצוי בידי התובעת ושהוצג לביהמ"ש כבסיס לתביעתה.

ההסכם גם צורף כנספח לתצהירה של העדה טלי בנבנישתי, שנתגלתה כעדה אמינה, אלא שעדותה התבססה על מסמכים ונתונים המצויים בתיקה ולא על סמך ידיעה אישית.

ההסכם שצורף לתצהירה של הגב' בנבנישתי, אינו דומה להסכם שהוצג לי ע"י הנתבעת, ושהעתק ממנו היה בידיו וסומן - נ/1.

בהסכם זה, בפרטי תיאום ההתקנה, לא מופיעים התאריכים שמפורטים בנספח א' לתצהיר ומאידך ב-נ/1 בפרטי המבצע, מופיעה תוספת בעט על גבי ההעתק "כולל מונדיאל חינם" דבר שאינו מופיע על נספח א'.