פסק-דין בתיק א 745020/04

בפני תביעה כספית המתנהלת בהליך של "סדר דין מהיר".

טוענת התובעת, שעיסוקה מתן שירותי גרירת רכב, כי הנתבע או מי מטעמו הזמין שרותי גרר עבור רכבו. משהסתיים מתן השרות על ידי התובעת סירב הנתבע לשלם.

התובעת טוענת כי מאחר והנתבע היה בעליו של הרכב הוא זה שנהנה מהשרות שניתן לרכב ולכן עליו לשלם עבור השרות.

מנגד,טוען הנתבע כי הרכב המדובר נרכש על ידו עבור בנו והעובדה כי הרכב רשום על שמו נובעת מהחשש כי בנו ימכור את הרכב.

עוד טוען הנתבע כי מעולם לא דרש ואף לא קיבל שירות מהנתבעת בגין החשבוניות נשוא התביעה. וכן שעל הנתבעת לתבוע את בנו ולא אותו.

התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן והוסיפה עילה של עשיית עושר ולא במשפט. עילה זו מתייחסת לכך שגם אם הנתבע לא זה שהזמין את השירות הוא נהנה ממנו, לאור העובדה כי הבעלות ברכב היא שלו ושירות התיקונים בא לשמור על ערך הרכב.

בדיון מיום 08.02.05 הודה הנתבע שהוא בעליו של הרכב, בנוסף התובעת הראתה נכונות ואף הגיעה לפשרה עם בנו של הנתבע, אך הוא הפר את ההסדר.

סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר), קובע כי:

"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".

סעיף 1 לחוק עשיית עושר מציב שלושה יסודות להתגבשותה של עילה על פיו (ראה ע"א 760/77, בן עמי ו-4 אח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ,( פד"י ל"ג (3) 567, 577)

היסוד האחד הוא זה של ההתעשרות. במסגרתו נבחנת השאלה האם הזוכה "קיבל... נכס, שירות או טובת הנאה אחרת". היסוד השני עניינו בשאלה האם ההתעשרות האמורה "באה" לזוכה מן המזכה. כאן הדרישה היא כי ההתעשרות של הזוכה תהא "על חשבון" המזכה. היסוד השלישי מציב את הדרישה כי ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה תהא "שלא על פי זכות שבדין".

היסוד הראשון התעשרות מקבלת שירות - הנתבע אכן קיבל שירות גרירה ותיקונים לרכבו וכל זאת מבלי ששילם מאומה לתובעת.

אשר ליסוד השני, השאלה אם ההתעשרות באה מן המזכה היא שאלה שבעובדה אשר יש להוכיחה בכל מקרה על פי נסיבותיו. בנסיבות המקרה שבפנינו לא הכחיש הנתבע כי טובת ההנאה באה לו מן התובעת.

עתה השאלה היא, אם כן, האם התעשרותו של הנתבע, בעל הרכב, איננה כדין.

היסוד השלישי, על פיו נבדקת השאלה האם ההתעשרות היא "שלא על פי זכות שבדין", מצביע על כך כי לא די בעצם ההתעשרות כדי להצמיח עילה בעשיית עושר. אף אין זה די כי ההתעשרות מקורה במזכה והיא על חשבונו.

על מנת שתצמח עילה בעשיית עושר יש צורך לבחון את טיבה של ההתעשרות. יש לבחון האם היא התקבלה "שלא על פי זכות שבדין". רק התעשרות שאיננה על פי זכות שבדין עשוייה להצמיח למזכה סעד בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

דרישה נוספת זו מוזכרת גם ב-RESTATEMENT OF THE LAW OF RESTITUTION (U.S.A)סעיף 1 קובע כי:

"A PERSON WHO HAS BEEN UNJUSTLY ENRICHED AT THE EXPENSE OF ANOTHER IS REQUIRED TO MAKE RESTITUTION TO THE OTHER".

ובדברי ההסבר למושג "UNJUST RETENTION OF BENEFIT", נאמר כי: