פסק-דין בתיק א 745/02

פתח דבר

זוהי תביעה בעילה של הולדה בעוולה.

עם לידתה של התובעת ביום 22/12/86 אובחן כי היא סובלת ממום של חסר מלא של כף היד השמאלית ושל חלק מעצמות האמה ("המום").

הנתבע מס' 1 ("פרופ' עמית"), רופא מומחה למיילדות וגניקולוגיה, בדק את אם התובעת ("האם") 4 פעמים במהלך ההיריון.

הנתבע 2 הוא מכון האולטרה סאונד בו בוצעה לתובעת בדיקת האולטרה סאונד בשבוע ה- 27 להריונה.

הנתבעת 3 היא קופת חולים כללית, בה הייתה חברה האם. ד"ר רפאל היא רופאת הנשים מטעם קופת החולים והיא אשר בדקה את האם במהלך ההיריון ושלחה אותה לביצוע בדיקת האולטרה סאונד במכון מור.

העובדות הצריכות לעניין

האם, ילידת 1954, היא קצינת משטרה. ההורים שניהם חברי קופת חולים כללית. להורים בן בכור, יליד 1984, שנולד בריא בתום היריון תקין. עת הולדת בנם הבכור התגוררה המשפחה בנהריה, ומעקב ההיריון התנהל שם, במרפאת קופת החולים הכללית.

בשנת 1985 עברה המשפחה למושב בני דרור. מהלך ההיריון השני, הוא  הרלוונטי לעניינינו, היה תקין. בהיריון האם נבדקה אצל ד"ר רפאל במרפאת קופת חולים בסניף תל מונד מפעם לפעם.

במהלך ההיריון נפצע הבן הבכור ואיבד את עינו. בעקבות אותה פציעה, פנתה האם באופן פרטי ביום 24/8/86, כאשר הייתה בשבוע ה- 23 להריונה, אל פרופ' עמית, שערך לה במרפאתו בדיקת אולטרה סאונד, במסגרתה נצפו דופק עוברי ומנח עוברי, נמדד הקוטר הביפריאלי  BPD)) כולל עצם הפמור, ונבחנו מיקום השלייה וכמות מי השפיר.

ביום 15/9/86, בשבוע ה- 27 להיריון, הפנתה ד"ר רפאל את האם לבדיקת אולטרה סאונד אצל הנתבע 2, "מור - מכון למידע רפואי בע"מ". הבדיקה בוצעה ביום 24/9/86 על ידי ד"ר פרדו. מטופס הבדיקה (נספח א' לתצהיר עדותה הראשית של האם) עולה שהבדיקה כללה סקירת מצג העובר, צורת גולגולת, חדרי מוח, קיבה עוברית, כליות, שלפוחית שתן, בדיקת דופק לב העובר, מדידת קוטר ביפריאלי (BPD) כולל עצם הפמור, מיקום שלייה וכמות מי שפיר.

לאחר מכן המשיכה האם להיבדק במקביל אצל הנתבעת 3, על ידי ד"ר רפאל, ואצל פרופ' עמית. אצל פרופ' עמית נבדקה ביום 10/10/86, בשבוע ה- 31 להריונה; ביום 26/11/86, בשבוע ה- 37 להריונה וביום 21/12/86 - בו נשלחה לחדר לידה.

כאמור, עם לידתה של התובעת ביום 22/12/86 אובחן כי היא סובלת ממום של חסר מלא של כך היד השמאלית ושל חלק מעצמות האמה ("המום").

מכאן התביעה, בעילה של הולדה בעוולה. לטענת התביעה, המום ניתן היה לאיתור בבדיקות האולטרה סאונד שנערכו לאם. באי איתורו הפרו הנתבעים את חובת הזהירות המוטלת עליהם. עוד נטען, שהיה על הנתבעים ליידע את האם בדבר קיומה של בדיקה פרטית הנערכת במתכונת  מורחבת יותר, על מנת לקבל הסכמתה מדעת לבדיקה במתכונת המצומצמת שנערכה. לטענת התביעה לו אותר המום היו ההורים בוחרים להפסיק את ההיריון ולא להוליד את התובעת במומה.

מנגד טוענים הנתבעים, שבשנת 1986 בדיקות אולטרה סאונד לא נערכו כדבר שבשגרה אלא כאשר היה חשד למום אצל העובר. לטענתם, גם כאשר בוצעה בדיקת אולטרה סאונד לא נדרשו מבצעיה לאתר מומים בקצה הגפה, בין אם מדובר היה בבדיקת אולטרה סאונד שגרתית, ובין אם בדיקה מכוונת לשם סקירה אנטומית של העובר ("סקירת מערכות").

לטענת פרופ' עמית, הבדיקה שערך במרפאתו הייתה בדיקה בסיסית בלבד. האם הייתה במעקב היריון אצל הנתבעת 3 ובדיקת סקירת מערכות בוצעה בהפנייתה אצל הנתבע 2.

הנתבעים 2 ו-3 טוענים מנגד, שהבדיקה שבוצעה אצל הנתבע 2 הייתה בדיקת מעקב גדילה ואילו בדיקת סקירת מערכות בוצעה אצל פרופ' עמית.

בהחלטה מיום 19/5/05 הוריתי על פיצול הדיון באופן שתשמע קודם שאלת החבות.

חוות הדעת הרפואיות