פסק-דין בתיק א 7442/05

לפני תביעה לאכיפת חוזה מכר ולפיצויים בגין נזקי התובע עקב העיכוב בביצוע העסקה.

רקע

1.         התובע הינו תושב נצרת והנתבע הינו הבעלים של דירה ששיטחה 140 מ"ר, בקומות השניה והשלישית של בניין בן שלוש קומות, הידוע כחלקה 3 בגוש 30127 בסילוואן  (להלן: " הנכס").

בשלהי שנת 2004 נוצר קשר בין התובע ובין הנתבע באמצעות מתווך, מאחר שראשון היה מעוניין ברכישת בית הנתבעים. לאחר דין ודברים לא נחתם חוזה והצדדים פנו איש לדרכו. לאחר מספר חודשים חודשו המגעים בין התובע ובין הנתבע, מגעים אשר הבשילו להסכמה בין התובע ואישתו ובין הנתבע לרכישת דירת הנתבעים.

בתמורה לשמירת הזכות לרכישת הדירה במשך 3 חודשים (מיום 9.6.2005 ועד ליום 9.9.2005), שילמה אשת התובע לנתבע סכום של 25,000$. ביום 5/8/05 נחתם שטר ההתחייבות והקבלה (להלן: "ההסכם") בין התובע ובין הנתבע, לפיו הנכס יימכר בתמורה ל- 155,000$, כאשר באותו היום הושלם התשלום התמורה עד לסך 55,000$.

במעמד חתימת החוזה, חתם התובע על מסמך אשר הוכן מראש על ידי הנתבע, בו הוא מתחייב להביא את אישור הוואקף זאת כתנאי להשלמת העסקה (להלן: " הנספח").

אין חולק כי אישור הוואקף לא הובא מעולם, אולם בין הצדדים נטושה המחלוקת מי הוא הצד, אשר במעשיו או במחדליו, גרם לאי הוצאתו לפועל של החוזה.

אליבא דגרסת התובע, עקב טעות בכדאיות העסקה פעלו הנתבעים על מנת שעסקה זו לא תצא לפועל.

הנתבעים טענו כי מלכתחילה לא נכרת חוזה, אולם לו ייקבע כי קיים חוזה הרי שהתובע הפר את העסקה כאשר נמנע מלהביא את אישור הוואקף, שהבאתו היתה תנאי לקיומו של החוזה.

דיון

החוזה

2.         הנתבעים טוענים כי בסופו של יום לפני בית המשפט מונחים שלושה מסמכים - שטר הקבלה מיום 9.6.05, שטר ההתחייבות והקבלה מיום 5.8.05 והנספח. לדבריהם התנאים להתגבשות ההסכם הקבועים במסמכים אלו לא מולאו ועל כן כלל לא נכרת הסכם.

מנגד עומד התובע על דעתו כי נכרת בין הצדדים חוזה מחייב, כאשר הנספח אינו חלק מחוזה זה וקיומו אינו תנאי לקיום החוזה (פרק ה' לסיכומי התשובה).

אין אני מקבל את הטענה כי כלל לא נכרת חוזה וכי לא התקיימו תנאי ההצעה והקיבול. אפרט.

שטר הקבלה (נ/1)

3.         על פי דברי הנתבעים בשטר הקבלה (נ/1) צויין כי ייחתם הסכם סופי תוך 3 חודשים. למצער, לא הוגש תרגום של מסמך זה על ידי אף אחד מהצדדים, על אף שזכרו נמצא בכל כתבי הסיכומים אשר הוגשו לבית המשפט, אולם התובעים לא חלקו על טענה זו.

בנוסף, על פי כתב התביעה ההסכם נחתם ביום 5.8.05 (ס' 3 לכתב התביעה). באשר לאירועי יום 9.6.05, לא הוזכרה כלל החתימה על שטר הקבלה אלא רק העובדה כי ביום זה " שילם התובע לנתבע", כלשון כתב התביעה, סך של 25,000$. אציין כי ניסוח זה אינו נכון, בלשון המעטה. בסיכומים תוקנה טעות זו, ואין חולק כי תשלום זה היה על דעתו של התובע על אף שבפועל אישתו היא זו אשר שילמה תשלום זה.

עוד צויין בשטר זה, כי לו מחליט התובע למכור את הנכס לאדם שאינו מוסלמי, אזי ההסכמה שביסוד השטר מבוטלת. נאמר 'הסכמה' ולא הסכם.

מן המקובץ עולה כי מסמך זה לבדו אינו יכול להוות חוזה, אלא לכל היותר הינו חלק מהמשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.

שטר ההתחייבות והקבלה (ת/1)