פסק-דין בתיק א 739588/04

1.         בחודש מאי או יוני 2002 התקשרו הצדדים בעסקה משותפת להפקת קטלוג יינות שיופץ ע"י התובעת בין מנויי העיתון ולקוחותיה.

            הנתבעת אמורה הייתה לערוך את החומר העיוני בקטלוג ולהביא לקוחות אשר יירכשו שטחי פרסום בקטלוג, ואילו התובעת קבלה על עצמה להפיק את הקטלוג, לרבות הדפסה והפצה.

            הוסכם בין הצדדים כי הרווח מהפקת הקטלוג בניכוי עלויות ההפקה יתחלק בין הצדדים באופן שווה.

            הרווח אמור היה להיות מפרסומים בקטלוג ע"י גורמים שלישיים ואף אין מחלוקת כי התובעת זכאית לעלות ההפקה.

            המחלוקת המהותית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התחייבה התובעת להביא לעסקה הכנסות של פרסום מלקוחותיה וגופים אליהם היא מקורבת, בנוסף להפקת הקטלוג.

            הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה את ההסכם שלא בתום לב ולכן איננה זכאית לחלוקת רווחים שווה. הנתבעת ביצעה קיזוז וחלקה את כספי הפרסום באופן יחסי עפ"י תרומתו של כל צד בפועל, כפי שנראה לה ובפועל השאירה לעצמה את כל הכנסות הפרסום, למעט פרסום אחד שנעשה באמצעות התובעת.

            הנתבעת השיגה פרסומים בסכום של 106,500 ש"ח ואילו התובעת הביאה פרסום אחד במחיר של 13,500 ש"ח, וגם פרסום זה, טוען מנכ"ל הנתבעת, נעשה בעקבות טיפולו שלו.

2.         הקטלוג הופץ כשלושה חודשים לאחר ההסכם דהיינו בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר 2002.

            לתצהיר התובעת צורף נספח א' המפרט את הסכומים, הכנסות, הוצאות וחלוקה בין הצדדים ומנהל הנתבעת אישר את הסכומים, למעט זכותה של התובעת לקבל 50% מהרווחים, כפי שנרשם באותו מסמך.

            לאחר הפרסום התגלו בין הצדדים חילוקי דיעות על אופן חלוקת הרווחים ובחודש פברואר 2003 או באפריל 2003, העבירה הנתבעת לתובעת המחאות על מלוא סכום החוב שנתבע ע"י התובעת בתוספת מע"מ.

            ההמחאות הראשונות עד לסכום של 21,000 ש"ח נפרעו כסדרן ואולם שיק מיום 15.11.03 ע"ס 3,500 ש"ח לא נפרע בשל עיקול על חשבון הבנק, וכן לא נפרעו השיקים הנותרים. ראה נספחים ג',ד',ה לתצהיר התובעת והשיק שהוגש במסגרת חקירתו הנגדית של מנכ"ל הנתבעת.

            הנתבעת טוענת שאין קשר בין העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה לבין הסכסוך בשל אי עמידת התובעת בהתחייבויותיה כלפיה, ואולם לא הציגה כל ראיה לאי פרעון השיקים עקב יוזמה שלה, לעומת השיק שהוצג כבלתי נפרע בשל הסיבה "מעוקל".

            הנתבעת אף לא הציגה כל מכתב אשר שלחה לתובעת בו התריעה על אי קיום התחייבות או הפרת הסכם, ובמיוחד לאחר שלטענתה הפרה התובעת את ההסכם הראשון ואף לא קיימה את ההסכם השני.

3.         עד התובעת אשר לא היה מי שסיכם את הדברים מטעם התובעת עם הנתבעת, העיד כי עמד מאחורי הקלעים והנחה את איש המכירות שלו בדבר תנאי ההסכם וכי נציגו היה בא לקבל ממנו אשור והנחיות לכל צעד ושעל ולכן ידועות לו כל העובדות.

            העד מכחיש נמרצות כי התובעת קבלה על עצמה למכור פרסומים וכל שפעלה בעניין זה היה כדי לסייע לנתבעת מתוך רצון טוב ואת המכתב שהפיצה התובעת ללקוחותיה ואשר צורף לתצהיר הנתבעת, הסביר כי הכוונה הייתה לזכות את אנשי המכירות של התובעת בעמלת פרסום אם ייעשה הפרסום דרכם.

            מנכ"ל הנתבעת העיד כי כשבועיים שלושה לאחר שהושג ההסכם שהיה בעל פה, הסתבר לו שהתובעת לא פעלה במרץ וכראוי למכירת פרסומים, ולמרות זאת המשיך בעסקה ולא ביטלה כיוון שלא רצה לפגוע בשמה הטוב של הנתבעת אשר התחייבה ללקוחותיה לפרסם בשיתוף עם גלובס.

            נראה כי היה לנתבעת עניין של ממש לבצע את הפרסום בשיתוף התובעת וגם כשהתברר לה כי התובעת, כך לטענתה, לא עומדת בהתחייבות עדיין לא בטלה את ההסכם, לא שינתה תנאים בו ולמעשה לא הביעה מחאה של ממש, אם בכלל.

            היתרון של שיתוף התובעת בפרסום הוסבר בתצהירו של עד התובעת והובהר שוב בחקירתו הנגדית ומקובל עלי כי שמה הטוב של התובעת ומערך ההפצה שלה וסוג לקוחותיה התאים לנתבעת שאם לא כן לא הייתה נכנסת לעסקה ובוודאי לא ממשיכה בו עת הפרה התובעת, לטענתה, את ההתחייבויות.

4.         מוכן אני להניח כי היו לנתבעת ציפיות ואפילו היה בסיס לציפיות כי התובעת תביא מפרסמים מטעמה לעסקה המשותפת, שכן ככל שיהיו יותר מפרסמים ויותר הכנסות כך יגדל חלקו של כל צד בהכנסות, ואולם לא שוכנעתי מגרסתו של מנכ"ל הנתבעת כי הייתה התחייבות מפורשת של התובעת לפעול באופן יזום ושיטתי להשגת מפרסמים.