פסק-דין בתיק א 73944/04

1.         זו תביעה לתשלום פיצויים בסך 120,000 ש"ח בגין עוולה חוקתית על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ; פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע.

2.         התובעת - אלמנת צה"ל , אם לשלושה בנים ובת, ילידת 1947 אשר עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1965.

            התובעת התאלמנה מבעלה , מישל ניסים לוגסי ז"ל, אשר נפל במובלעת הסורית, ברמת-הגולן, במלחמת יום הכיפורים, בעת שירותו ביחידת הצנחנים.

3.         הנתבע , רופא בהכשרתו ובעיסוקו עד לפרישתו, יליד שנת 1936 , נשוי ואב ל-4 ילדים.

            במסגרת שירותו הצבאי שימש הנתבע כקצין רפואה של חיל השריון ומאוחר יותר של כלל יחידות השדה וזאת לאורך שנים ארוכות.

            הנתבע זכה בעיטור "המופת" על פעולותיו במלחמת יום הכיפורים.

            עם פרישתו מצה"ל , כיהן הנתבע כמנהל מחלקת המיון של בית החולים "אסף הרופא" , וזאת במשך 17 שנים עד לצאתו לגמלאות , בשנת 2002.

            עם פרישתו לגמלאות -החל הנתבע בכתיבת קובץ סיפורים הנותן ביטוי לחוויותיו ונסיון חייו , לרבות בעבודתו בחדר המיון.

4.         במהלך השנים, מעת נפילת בעלה ז"ל של התובעת - תפסה "הקרן לטיפול במשפחות חללי הצנחנים" (להלן: "הקרן") את מרכז חייה החברתיים של התובעת. התובעת השתתפה עם ילדיה בטיולים , מפגשים ואירועים שמארגנת הקרן ויצרה לעצמה מסגרות חברתיות חדשות שהפכו למרכז חייה.

5.         הנתבע פעיל במסגרת הקרן ומלווה את משפחות החללים בהתנדבות במשך 31 שנים.

            למיטב ידיעת התובעת , הנתבע היה זה אשר קבע את מותו של בעלה של התובעת. לפיכך - רחשה לו התובעת כבוד גדול והערכה רבה - הן מתוקף תפקידו כרופא , והן בשל היותו האחרון שהיה עם בעלה ז"ל , טרם פטירתו. את התובעת פגש הנתבע במסגרת הפעילות החברתית של הקרן.

6.         ההיכרות בין התובעת לנתבע הייתה במהלך כל השנים היכרות שטחית , שכללה שיחה עם הנתבע מיד לאחר נפילתו של בעלה ז"ל , וכן פניות נימוס במהלך השנים , אשר הסתכמו בברכות לשלום בעת מפגשי הקרן.

7.         באחד הטיולים שהתקיימו במסגרת הקרן בחג החנוכה, בשנת 2002, התיישב הנתבע באוטובוס ליד התובעת.

8.         התובעת מעידה כי במהלך אותה הנסיעה חשה מקורבת לנתבע בשל העובדה כי הוא היה זה שקבע את מותו של בעלה , ולפיכך - פתחה בפניו את סגור ליבה וספרה לו את סיפור חייה האישי ; אין חולק כי בסיומה של השיחה אמרה התובעת לנתבע כי הוא זה אשר קבע את מותו של בעלה. הנתבע מצידו אינו יכול לאשר או להכחיש טענה זו.

9.         במהלך אותה שיחה , משנשאל הנתבע על ידי התובעת לעיסוקו, סיפר לה כי הוא מאגד סיפורים אודות חוויותיו מחדר המיון לספר.

10.       במהלך שנת 2004 פרסם הנתבע את ספרו "היה לנו לילה קשה" - קובץ סיפורים מחדר המיון  , אשר כלל 15 סיפורים קצרים.

            סיפור מספר 6 בספר נושא את השם: "קולט"- שמה של התובעת.

            הסיפור "קולט" מתאר מפגש בחדר מיון בין "ד"ר יהודאי", מנהל חדר המיון, לבין חולה אונקולוגית, שהנה אלמנתו של צנחן שנהרג במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.

            הסיפור מתובל בחוויות נוספות של המספר - ד"ר יהודאי, הנותנות ביטוי להווי החיים של הנתבע, הן בתקופת שירותו הצבאי במפגש עם חיילי המילואים של גדוד הצנחנים, הן בחדר המיון ולתפקיד שמילא בכל אחת מהמסגרות האמורות.