פסק-דין בתיק א 73808/04

בפני תביעה כספית בסך 15,000 ש"ח.

טענות התובע

1.         הנתבעים פנו אל התובע, ביום 19.7.98, כדי שייצגם בשני תיקים, שהוגשו כנגד נתבעת 2 בבית המשפט השלום בתל אביב, על ידי בנק לאומי והבנק הבינלאומי, ואשר החלו בבקשה לביצוע שטר, אשר נתבעת 2 הגישה התנגדות לביצועה.

לטענת התובע, הנתבעים התחייבו לשלם את שכר טרחתו, בהתאם לתעריף של 130$ + מע"מ לכל שעת עבודה.זאת בהתאם  לייפוי כוח והסכם, אשר אינו חתום על ידי הנתבעים, אך הם נהגו לשלם על פי התעריף הנקוב בו.

ביום 22.6.99, הסכים התובע בכתב, להפחית את שכר טרחתו לסך 100$ + מע"מ לשעה.

            הנתבעים נהגו לשלם לתובע את שכר טרחתו, על פי חשבוניות העסקה שנשלחו אליהם ובהן סוכמו שעות העבודה שהושקעו על ידי התובע בכל עניין.

2.         לטענת התובע, בזכות עבודתו, הוטלו הוצאות על הבנקים, והוצאות אלה, ממנו את חלק משכר הטרחה שהיה על הנתבעים לשלם לתובע.

3.         בסוף שנת 2002, נוצר חוב שלא שולם על ידי הנתבעים. התובע המשיך לייצגם, תוך שהוא דורש מהם את שכרו.

התובע שלח להם מכתבים, אך הם דחו אותו בתירוצים שונים,  ומשנוצר חוב בגובה 13,225 ש"ח, ולא שולם על ידי הנתבעים למרות דרישותיו, ביקש להתפטר מהייצוג, ובית המשפט נענה לבקשתו.

טענות הנתבעים

1.         לטענת הנתבעים, ביום 2.7.98, פנה נתבע 1 אל התובעת, כדי שייצג את נתבעת 2 בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח נגדה. לטענתם, באותה עת לא היה ידוע להם על הליכים נוספים שמתנהלים נגדם. מדובר היה ב -5 שיקים מתוך סדרה של 8 שבוטלו על ידי נתבעת 2. בהמשך הוגשו לביצוע שאר השקים ונפתח תיק הוצל"פ נוסף.

2.         לטענת הנתבעים, בפגישה ביום 2.7.98, בין התובע לנתבע 1, סוכם כי בגין ייצוג נתבעת 2 בהליכים המשפטיים, יקבל התובע שכר טרחה, בסך 130$ + מע"מ לשעת עבודה, וזאת עד לתקרה מרבית של 15,000 ש"ח.

הגבלה זו של תקרת 15,000 ש"ח הייתה על פי בקשת נתבע 1 שחשש ששכר הטרחה על פי שעות העבודה, יעלה על סכום התביעות הצפוי אשר הוגש נגד נתבעת 2, ואשר עמד על סך של  60,000 ש"ח, ולבסוף הוגשו נגדה תביעות רק על סך 45,000 ש"ח.

לטענת הנתבעים, הם לא נתבקשו לחתום על הסכם שכר טרחה עם התובע, וכל הסכמות הצדדים בעניין שכר הטרחה נעשו בעל פה.

לגרסתם, לא ראו מעולם את הסכם שכר הטרחה, אשר צורף לכתב התביעה, וממילא לא חתמו עליו ואינו משקף את הסכמות הצדדים.

לטענתם, הסכם שכר הטרחה, נושא את התאריך 2.7.98, הוא המועד בו חתמו על ייפוי כוח לתובע, ולו היה מתבקש הנתבע לחתום על ההסכם היה עושה כן.

3.         הנתבעים מודים כי שילמו לתובע, את החשבוניות המצורפות לכתב התביעה, כנספחים א'3 עד א'8, וזאת עד שהתשלומים הגיעו לתקרה שסוכמה- 15,000 ש"ח.

לגרסתם, חדלו לשלם את חשבוניות העסקה שנשלחו אליהם, כאשר אלה חרגו מהתקרה המוסכמת.

לטענת הנתבעים, בשלב מסוים, הביע נתבע 1 את חששו שאם ישולם מלוא שכר הטרחה, טרם סיום ההליכים המשפטיים, ישקיע התובע מזמנו פחות להצלחת התיק, וביקש לפרוס את התשלומים, בעקבת כך, וללא כל סיכום מפורש, חשבונות שכר הטרחה נערכו לפי תעריף נמוך יותר לכל שעה, בסך 100$, מה שהביא, כרצון הנתבע לפריסה ארוכה יותר של התשלומים.

            בחקירתו הנגדית אישר ששכר הטרחה נקבע 130$ בצירוף מע"מ לשעה, ובתנאי שתהיה הגבלה של תקרה עד ל- 15,000 ש"ח .

לגרסתו לא ביקש הפחתת שכר הטרחה לשעה, אלא ביקש שהתשלומים לא יהיו גבוהים כדי שלא יעברו את התקרה שנקבעה במהלך הדיונים, וטרם שאלה יסתיימו. לכן ביקש, שהתשלומים יבוצעו בסכומים נמוכים יותר,  כדי שיתפרשו, וכדי שהתובע לא יתרשל בעבודתו לאחר שהנתבע יסיים את תשלום שכר הטרחה.